כשהצילום פוגש את הקריאיטיב

באמצע החיים, אחרי שנים של ניסיון בעולם הפרסום והכתיבה, הגיע שי בראל למסקנה כי ליבו שייך בכלל לעולם הצילום. היום הוא מגיע כדי לתת לנו טיפים לתמונה המנצחת בעולם שכולו מדיה, ולחלוק איתנו את הקסם שבתחום

נקודת הזינוק

"חיידק הצילום תקף אותי רק לפני 6 שנים, בסביבות גיל 40," מספר לנו שי, ומצליח להפתיע גם אותנו. "הכל התחיל משותפות באפליקציה חדשותית בה עבדתי, שם הייתי ממונה על מאגר התמונות. רכשתי מצלמה פשוטה ובכל פעם שהיה מחסור בתמונות, יצאתי אל השטח וצילמתי בעצמי. לא עבר הרבה זמן עד שחברים שלי בפייסבוק התחילו להתלהב מסגנון הצילום ומהקומפוזיציות, וגם התחילו לשאול אם אני מצלם גם אנשים ומשפחות, מעבר לנופים. כך לאט- לאט נכנסתי לתחום של צילום אנשים. בהתחלה צילמתי חברים ומכרים, צילמתי כשנתיים ואז החלטתי להתמקצע בכך ונרשמתי ללימודי צילום ב "סטודיו גברא" ומשם ההתעסקות כבר הפכה למשרה מלאה, כשהיום אני מתפרנס מצילומי תדמית, אופנה, משפחות, צילומי הריון, צילום סטודיו וגם צילום מוצרים. מלבד צילומי חתונות וניו בורן, אני מצלם בעצם הכל."

מצלמים חברתי

מעבר לרכישת המקצוע ופתיחתו של עסק עצמאי, בראל החליט לקחת לידיים שלו מספר סוגיות בוערות בחברה של ימינו, ולהפוך אותן למטרה מקצועית, בעלת ערך מוסף ומשמעותי. "במהלך השנים יצא לי לעשות כמה פרויקטים חברתיים על הדרך, כמו 'סיפורי ילדים בקליק'. מדובר בפרויקט שנועד עבור בתי ספר, בו צילמנו עשר תמונות של תופעות חברתיות שחשוב מאוד לשים עליהן דגש, כמו לשון הרע ואלימות. לקחנו דמויות מתוך סיפורי ילדים מוכרים, כמו 'כיפה אדומה' ו'רובין הוד', והוצאנו אותן מהקשרן המקורי, כדי שלילדים יהיה קל יותר להזדהות עם הדמות והמקרה. את 'כיפה אדומה' למשל הצבנו בסלפי בחזית התמונה, בזמן שהזאב נראה חונק את סבתא מאחור. באמצעות הצילום הזה הילדים יכלו לשקף את הסיטואציה הבעייתית שנוצרה בתמונה, ולנתח את הקושי שהיא מעלה. כך הצלחנו ליצור פרויקט להעלאת מודעות לנושאים רגישים כבר מגיל צעיר, עבור ילדים בכיתות ה' ועד ט'. בנוסף גם התעסקתי בפרויקט חשוב להעלאת מודעות נגד אלימות כלפי נשים. בפרויקט הזה השתתפו שתי נשות תקשורת מפורסמות והוא זכה לקבל מודעות בציבור כלפי הביקורת והמחאה על קשרי השתיקה הבלתי נסבלים של האלימות."

פנאי ליצירה

בראל מגיע במקור מתחום הקריאייטיב, הכתיבה, השיווק והפרסום, אך הוא טוען שבצילום למעשה יש את כל אלו. "הצילום מאחד בין קריאייטיב לבין השקפת עולם וניסיון להעלות מודעות. צילום זה למעשה ליצור וליזום הפקה של ממש, ולפעמים אני עושה גם הפקות אופנה ושולח למגזינים, שזה החלק הכי כיף בעבודה שלי. מדובר בפרויקטים יצירתיים בהם יש לי יד חופשית, בכל פרויקט יש זמן שאני מקדיש לו באופן אישי, יש מודליסטיות ומאפרות ואין דד-ליין או לחץ. מגיעים ליום צילומים מוכנים, ויש פנאי לעשייה וליצירה. אין ספק שיצירה זה הדבר העיקרי שעשיתי עד היום, ומבחינתי לכל דבר חייבים להכניס קצת יצירתיות."

הסוד לתמונה מנצחת

"קשה להגיד מה בדיוק הופך תמונה למנצחת, אבל אין ספק שזווית מעניינת שאנחנו לא רגילים לראות, בהחלט יכולה לעשות את העבודה. באינסטגרם יש היום שפע בלתי מוגבל של תמונות, ומה שתופס לנו את העין בסופו של דבר זה מה ששונה. ברגע שיש לנו התלבטות לגבי מה בדיוק קורה בתמונה, וזה לא מסתדר לנו בעין מהרגע הראשון, אז יש עניין. מדובר למשל בזווית ייחודית או צבעוניות מיוחדת, או פשוט לתפוס בתמונה את הרגע הנכון. גם להוציא דברים מהקשרם, לקחת משהו ולא לשים אותו במקום הטבעי שלו – גורם לנו כצופים להתעניין, ומעורר הרבה פעמים מחשבה. השראה אפשר לקבל היום מכל מקום. בין אם מדובר בסיטואציה מסוימת שמעלה רעיון, או תמונה אחרת שנותנת חזון מסוים. אני חייב לתת בנושא הזה קרדיט לסטודיו גברא, למורים ולמרצים שם. הם כולם מוכשרים מאוד ויודעים ללמד ולהעביר את החומר בצורה מעניינת ומיוחדת, וכל אחד שם הוא צבעוני בדרך שלו. גם החיזוקים שהם נתנו לי לצד רעיונות להתמקדות וביקורת טובה, עזרו לי מאוד."

לא עוד צלם

"הרבה פעמים אני מקבל תגובות מאנשים שאומרים לי: 'איך שראיתי את התמונה ידעתי שהיא שלך'. כנראה שיש משהו שהוא אחר אצלי, שקשה לי לשים עליו את האצבע. אני מאוד אוהב צבעוניות למשל, למרות שההפקה האחרונה שלי הייתה כולה לבן על לבן. אני גם אוהב להוסיף לצילומים שלי את הצד הקריאייטיבי, ותמיד מחפש משהו הומוריסטי לשדרוג של התמונות. בנוסף חשוב לי לשים לב לפרטים הקטנים ולדקויות, זה מוסיף בעיניי הרבה קסם ועניין לתמונה"