רשות המיסים תשלם פיצויים

בגין נזקים לא ממוניים שנגרמו לתובעת בשל עיקול רכבה שלא כדין

ב 1.9.2008 נעלם רכבה של התובעת, היא סברה כי הרכב נגנב ודיווחה על הגניבה למשטרה ולחברת הביטוח. חברת הביטוח אישרה את התביעה והתובעת שופתה בתגמולי ביטוח בסך 29,474 ₪. כעבור כשנתיים ממועד היעלמות הרכב, הודיעה לה חברת הביטוח כי עליה להשיב את תגמולי הביטוח ששולמו לה הואיל וגנבת הרכב לא אירעה. אז נודע לתובעת לראשונה, כ הרכב עוקל ע"י רשות המיסים במסגרת הלכי גבייה. בהתאם להסכמי פשרה חלקי שנכרת בין רשות המיסים לחברת הביטוח, הכירה רשות המיסים הלכה למעשה באחריותה לאירוע ושילמה לחברת הביטוח את מלוא הסכומים שחברת הביטוח העבירה לתובעת בגין העלמות רכבה. התובעת בכל זאת הגישה תביעה כנגד רשות המיסים בטענה שהרשות לא טרחה ליידעה אודות הלכי עיקול הרכב, תפיסתו והתרתו בחזקתה במשך כשנתיים. לכן היא עותרת לפסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני בשיעור 10,000 ₪, הפסד הנאה בשל היעדר שימוש ברכב בסך 2,000 ₪, וריבית בגין הלוואה שנטלה לצורך רכישת רכב חלופי בסך 4,975 ₪. בימ"ש השלום קבע, כי התנהלות המדינה לא היתה תקינה. על פי הנהלים, דבר העיקול והתפיסה אמור להיות מדווח למשטרת ישראל ולמשרד הרישוי באופן מיידי. פעולות אלו לא ננקטו, ויש להניח כי לו היו מבוצעות, המידע היה מגיע לידי התובעת ע הגישה תלונה במשטרה אודות גניבת הרכב.

כמו כן, המידע היה מגיע לחברת הביטוח בטרם פיצתה את התובעת. בית המשפט מצא, שיש ליתן אמון מוחלט בעדותה של התובעת, שלא היתה מודעת לחוב המדומה שנוצר לה לפי גרסת רשויות המס כתוצאה מאי-ביצוע תיאום מס- חוב שנמצא שגוי מעיקרו. לדעת בית המשפט, על מנת לאזן בין פוטנציאל הפגיעה בזכויות התובעת אל מול זכות השלטון לגבות את המס הנדרש, קמה חובה מוגברת על רשות המיסים לוודא כי התובעת אכן קיבלה דרישה לתשלום חוב בטרם ביצוע העיקול, חובה שלא קוימה. מקובלות על בית המשפט טענות התובעת באשר לפיצויה ברכיב של נזק לא ממוני בגין טרחתה הרבה שהיתה כרוכה בטיפול מול חברת הביטוח בגניבה כביכול של הרכב, ולאחר מכן בטיפול בתביעה משפטית אליה נאלצה להיגרר לאחר שנודעה לה ולחברת הביטוח אודות עיקל הרכב ע"י רשות המיסים. לאור האמור החליט בית המשפט, שעל רשות המיסים לפצות את התובעת בגין נזק לא ממוני שנגרם לה, לאור נסיבות התיק המלמדות על פגיעה ממשית בזכויות התובעת. התביעה התקבלה.