מערכת המומלציםבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים דחה באופן סופי את התביעות של צוללנים ודייגים מהקישון נגד המפעלים המזהמים. הערעור האחרון הוא למעשה בארבע תביעות שאוחדו, אותן הגישו חיילים שצללו בקישון. צורפו לכך שבע תביעות שאוחדו, כאשר המערערים היו דייגים שעסקו בדייג בקישון. שתי התביעות הקבוצתיות האלו, הידועות כ"תביעות הקישון", דנו בתקופה שהחלה בשנות החמישים והשישים והמשיכה עד שנות התשעים של המאה הקודמת, כאשר הופסקו הצלילות בנחל המזוהם.
שופטי בית המשפט העליון, בראשות אב בית בדין, יצחק עמית ציינו כי ניהול תובענה בעילה של חשיפה לחומרים מסוכנים, דורש התמחות מיוחדת וידע נרחב הן במדע, הן במשפט המהותי והן בסדרי הדין. לטענת השופטים: "כישלון הניסיונות להוכיח את התביעה הנזיקית אינו מבטא מגמה לגונן על בעלי ההון המזהמים ועל הרשויות, כפי שוודאי אחרים יבקשו להציגו, אלא פשוט מחמת אי הוכחת הטעון הוכחה. כידוע, 'הדין נגזר מהעובדות'. ללא הנחת תשתית עובדתית לא תצלח דרכה של אף תביעה, יהיו נסיבות הגשתה אשר יהיו ויהיו הערכים שהיא מבקשת לקדם נעלים ככל שיהיו".