תושב הדרום המתגורר במושב דתי החליט להקים על נחלתו חניון משאיות. לתדהמת חבריו, החניון שימש חברת הובלה גם במהלך יום השבת, דבר שגרם מפגעי רעש ואבק, וגם סיכון חייהם של ילדי שכנו.
השכן הגיש באמצעות עורכי הדין רגב אלקיים ואיתי שרף ממשרד שרף אלקיים ושות', תביעה לפינוי שכנו משביל הכניסה אליו הוא פלש, ואשר שימש גישה לחניון המשאיות בתוך הנחלה, וכן תביעה לפיצויים, אשר כללה גם דרישה לקבל דמי שימוש ראויים, פיצוי על מטרד ועוד.
בנוסף, העסק, שהוקם לטענת התובע באופן פיראטי, נעדר את האישורים המתאימים, ולא שמר על נהלי בטיחות או פיקוח כלשהם, דבר שיצר מפגעים בטיחותיים חמורים ביותר. עוד נטען כתוצאה מההתנהלות חסרת הרסן של שכנו, פרצה לפני שנתיים שריפה בנחלתו, שהיקפה היה כה גדול עד שהיוותה סכנה ממשית לחייו ולחיי בני משפחתו. בנוסף נטען בתביעה, נחלצו בני המשפחה ממספר גדול של אירועי דריסה אשר איימו גם על אורחיהם.
הנתבע טען להגנתו כי השטח בו סלול הכביש, אמנם שימש את שניהם במשותף כל השנים, אך בעצם הוא מהווה שטח ששייך לו בלבד ולא לע', ועל כן ע' אינו יכול להתערב כלל במה שנעשה בו.
בית המשפט מינה מודד מטעמו אשר הגיש חוות דעת מומחה ולפיה השכן אכן פלש לנחלתו של התובע. לאור האמור בחוות הדעת, ניתן פסק דין כי על השכן לפנות את השטח. בכל הנוגע לסעד הכספי שבתביעה, סיכמו הצדדים כי בית המשפט יפסוק בהתאם לחומר המצוי בידי בית המשפט, על דרך הפשרה ובלי לנמק את פסק הדין. אי לכך, השופטת עדי אייזדופר קבעה כי על השכן הפולש לפצות את שכנו ב-80 אלף שקלים.