יפית סרנגההעידן המודרני הוא עידן של האדם המרוכז בעצמו, זה שדואג למימושו העצמי, זה אשר קנאי לחופש הבחירה שלו ולזכויותיו. זה עידן גדוש בשינויים בכל תחומי החיים, ביניהם גם שינוי משמעותי במזון שהאדם בוחר לצלחתו. יפית סרנגה מזמינה בספר חדש את הקוראים לדיון פתוח, מוסרי ומעמיק על מקומו של האדם ביחסיו עם בעלי החיים, הכוחות הפועלים עליו בעידן המודרני ואחריותו האישית להשלכות בחירת מזונו.
"כדי לחיות את חיינו כאנשים מוסריים וטובים עלינו להפסיק לאכול בעלי חיים, הרבה אנשים טוענים שהריגת בעלי חיים, היא חלק מהאבולוציה, כך היה מאז ומתמיד משחר האנושות, האדם הרג בעלי חיים כדי לשרוד. זה אולי היה נכון בעבר, אבל הפילוסופיה של המוסר צריכה להתאים את עצמה בהתאם לעידן שבו היא מתקיימת.
"בעבר אנשים גרו בטמפרטורות קיצוניות, בחום או בקור שבו לא ניתן היה לגדל ירקות ופירות בשפע כפי שניתן לעשות זאת היום, כצורך הישרדותי אכן הריגת בעלי החיים הייתה לפעמים הכרח. אבל האם זה הכרחי בעידן השפע שלנו? האם זה הכרחי לקחת חלק בתעשייה מנצלת כשיש סביבנו כל כך הרבה אלטרנטיבות אחרות?"
"לעידן המודרני קוראים בפילוסופיה "עידן האדם המרוכז בעצמו" אדם המרוכז בעולמו הפנימי, שבוחן כל דבר לפי מה שמשפיע עליו. העידן הזה מאופיין באינסטרומנטליות כלומר ביחס לבעלי החיים ככלי, כחפץ, כמוצר לשימוש של האדם ולא כבעלי חיים הראויים להתחשבות מוסרית וכבעלי זכויות, לפחות הזכות הבסיסית לחיות ללא סבל. בני האדם מתייחסים להרבה דברים בחיים ככלי שמשרת את מטרותינו ולא כפי הערך שראוי לייחס אליו. הנטייה הזו היא אחת מתחלואותיו של העידן המודרני והיא מונעת מאתנו לקחת אחריות מוסרית על פעולותינו. כאשר אתה מתייחס למשהו ככלי, לשרת את מטרותיך זה מונע ממך אפשרות להבין שאתה בעצם פוגע בו."
"תחלואה נוספת שרלבנטית לעידן המודרני היא הריחוק של האדם מהסביבה הטבעית שלו. בעבר אנשים חיו עם הטבע, אנשים גידלו את בעלי החיים שלהם בצורה מכבדת כמו שהיום מגדלים חיות מחמד, היתה הבנה שהאדם הוא חלק מסביבה גדולה יותר והוא תלוי בסיבה שלו ומתפתח אתה. בעלי החיים היו חלק בלתי נפרד מסביבתו של האדם ולא נמוכים ממנו"
"ספר דברים מלא בתיאור איך אתה צריך להתייחס לבעל חיים שלך: להאכיל אותו לפני שאתה אוכל, להתייחס אליו, לתת לו מנוחה… כיום אנחנו רחוקים מכך שנות אור, בעלי החיים גדלים בתעשיות מתעללות וההתייחסות אליהם היא כמו מוצר בלבד. לפעמים אנחנו אוכלים מוצרים שאנחנו אפילו לא יודעים שיש בהם בעל חיים, כגון סוכריות ג'לי, צבעי מאכל שעשויים מחרקים ועוד,עד כדי כך מרחיקים את בעלי החיים מאתנו. אנחנו קונים מוצר שהוא כמו של אריזה של קורנפלקס מבלי להתייחס לעובדה שזה למעשה בעל חיים מת וגופות מבותרות, זה נשמע קשה לעיכול, אני יודעת, אבל זו המציאות".
"כלומר ההתייחסות הזו לבעל החיים כמוצר היא מה שמונע מאתנו חשיבה ביקורתית. כל התופעות האלה של העידן המודרני והתחלואות של העידן המודרני מונעות מאתנו הבנה אמתית של הקלקול המוסרי שאנחנו לוקחים בו חלק."
אנחנו יכולים לבחור להיות טובים יותר
"אל מול כל תחלואות העידן המודרני, לטענתי התרופה נמצאת בתוכו גם. היום כחלק מהמימוש העצמי שלנו ומהרצון שלנו להתפתחות עצמית אנחנו גם רוצים להיות אנשים טובים ומוסריים, דווקא בגלל זה אנחנו מחויבים לשים לב שבדרך לשם, אנחנו לא לוקחים חלק בפגיעה בזולת אחר, ובעל החיים הוא זולת". אני טוענת כי כשאנו פוגעים בבעל חיים אחר ולוקחים חלק בפעולה מעוולת בזולת אחר, אנחנו פוגעים בעצמנו. הרצון שלך להיות הבן אדם הטוב שאתה רוצה, הגרסה הכי טובה של עצמך היא בלתי אפשרית כשאתה לוקח חלק בכזו תעשייה פוגענית"
"אנשים טוענים שאכילת בעלי חיים היא בחירה חופשית – ואני אומרת שצריך לשאול האם באמת יש לנו בחירה חופשית כשאנחנו אוכלים בעלי חיים? הנטייה הליברלית והליברטינית רוצה להאמין שכן, הטענה של "צאו לי מהצלחת" גורסת שכל אחד בוחר מה הוא רוצה לאכול. אבל האם זה נכון? האם כשאתה בוחר להעביר בעל חיים סבל מיום לידתו עד יום מותו ולאכול אותו ולבתר את גופתו והאם זו הבחירה הרצונית שלך? או שאולי שטפו אותנו במשך שנים ארוכות על ידי מועצת החלב, מועצת הבשר או שאכילת בעלי חיים והתוצרת שלהם היא משהו בריא והגידול שלהם הוא מעשה ציוני, או שלאכול סטייק עם כוס יין נתפס כמשהו רומנטי."
"היכולת להשתחרר מהדפוס, להיות בעלי בחירה מתחילה בלהבין שכולנו שבויים של דפוסים חברתיים שההתעללות בבעלי החיים מותרת, כמו שהיה בגרמניה הנאצית שבה הסבל של האחר עבר נורמליזציה, ועדיין גם שם היו אנשים שהפעילו את המוסר האישי והפרטי שלהם ובחרו לנהוג אחרת מהרוב."
"בספר החדש שלי 'וחך, אוכל יטעם לו' אני מקיימת דיון מוסרי שלם, פתוח ומרתק על העידן המודרני והמחויבויות המוסריות שלנו כלפי בעלי החיים בעידן הזה. כנכדה למשפחת קצבים אני בוחנת את ההיבטים השונים הנוגעים להשתתפות בתעשייה. כיום, בהתייחסות לעידן המודרני, הטענה שלי היא כי ההכשר שנותנת החברה לרצח בעלי חיים ולאכילתם מוביל את האדם לקיום אנושי לא מספק. לכן אכילת בעלי חיים מהווה מידה רעה שיש לגנותה מבחינה מוסרית ואין לתגמל אותה מבחינה חברתית. אדם שרוצה לנהוג על פי המידות הטובות ולחיות באורח חיים מוסרי, צריך להפסיק ולקיים תעשייה המסבה סבל לבעלי חיים ולהימנע מאכילתם."
יפית סרנגה היא פילוסופית, ציירת ואקטיביסטית טבעונית, כתבה תזה לתואר שני באונ' על תורות המוסר שקשורות בטבעונות והוציאה ספר על הנושא בשם "וחך אוכל יטעם לו"
לאתר של יפית סרנגה לחצו כאן >> https://www.yafitsaranga.com/