הטבעונית שעושה מהפכה באמצעות ספר פילוסופיה מעורר מחשבה

יפית סרנגה, פילוסופית, ציירת ואקטיביסטית טבעונית כתבה תזה לתואר שני באונ' על תורות המוסר שקשורות בטבעונות. את המסקנות היא ריכזה בספר אחד קל לקריאה וקשה לעיכול שמיועד לא רק לטבעונים אלא לכל אדם ששואף להיות מוסרי.

יפית סרנגה, לא נולדה מחבקת עצים, היא נולדה דווקא למשפחת קצבים, לסבא שלה היה מפעל לבשר שכיום מנוהל על ידי הדוד.  ביום יום, יפית היא אשת שיווק ומדיה, ציירת ויוצרת. את התואר השני שלה עשתה בפילוסופיה ובו בחרה להתמקד בעבודתה בנושא מוסר ותעשיית בעלי החיים בעידן המודרני. 

בישראל ישנו אחוז טבעונים גבוה. האחוז המשוערך של טבעונים הוא כ 5% ובנוסף 8% צמחונים.  מי שהוביל את התודעה הציבורית  בנושא עד היום היו מחאות, כתבות, מאמרים ומיזמים חברתיים וכלכליים. אבל עד היום כמעט ולא ניתן היה למצוא בשפה העברית, ספר פילוסופיה שחוקר לעומק את הנושא ומביא עמו נימוקים ברורים.  

הספר נקרא בשם הלא שגרתי "וחך אוכל יטעם לו" ועוסק בשיח פילוסופי על תעשיית בעלי החיים בעידן המודרני, לאורן של תורות המוסר. 

"אחרי המהפכות שהעניקו בעידן המודרני זכויות לשחורים, לנשים ולגאים, הגיע הזמן שהחברה המודרנית תשחרר בעלי החיים מהסבל שבו אנו מגדלים אותם."   טוענת יפית באמצעות תורות המוסר שאותן היא מביאה בספרה. 

איך הגעת לתחום הטבעונות?

"הגעתי לטבעונות בגיל מאוחר, אני מגיעה ממשפחה של קצבים. סבא שלי היה קצב ועל השולחן שלנו בבית וגם של סבתי היו על השולחן בכל ארוחה המון בעלי חיים, כמעט כל בעלי החיים הכשרים. סבתא שלי הייתה מרוקנת קישקה ומכינה מאכלים טריפוליטאים שעשויים מכל חלק אפשרי בגוף, להגיש בשר אצלנו בשולחן הייתה הדרך להגיד 'אנחנו אוהבים אותך, רוצים לפנק אותך, קחי בשר טוב'." היא מתארת. 

"רק לפני בערך 12 שנים נחשפתי לכל הנושא הזה של תעשיית בעלי חיים. בכלל לא ידעתי מזה טבעונות ואפילו גיחכתי על זה, כאילו מה יש להם לאכול?  מה זה השטויות האלה? התייחסתי תמיד לכל מה שקשור לצמחונות וטבעונות רק כשאלה של מזון, כחומרי גלם. בכלל לא הבנתי את הקונספט של מוסר וערכים שנקשר בכך." 

"באחד מהימים נפגשתי לארוחה מפנקת עם חברותיי. בין השיחות העמוקות הקשבתי לשיחה שהתקיימה בין שתיים מהן,  ורד שעברה לטבעונות זמן לא רב לפני המפגש, סיפרה על תחושותיה כלפי אכילת בשר, ואושרית נדהמה לשמוע את דבריה ושאלה “אז את טוענת שמי שאוכל בעלי חיים אינו מוסרי?״ השיחה ביניהן המשיכה והתפתחה, ואני רק לקחתי את השאלה הזו הלאה איתי לדרך. זו שאלה בעלת פנים רבות שחשתי שלא יכולתי להשיב לה תשובה מלאה ומושכלת בזמנו.

"במהלך גיבוש התזה לתואר MA  בלימודי הפילוסופיה חשתי בהארה כי דווקא העידן המודרני הוא צו השעה לשיח לגבי תעשיית בעלי החיים, והשאלה שקיננה בי שנים מצאה את פתרונה ההולם."

"כיום אני עוסקת בפילוסופיה, אמנות ושיווק. שלושת התחומים הללו משתלבים ושזורים בי, כאשר אני משתמשת בכל הכלים שיש ברשותי וביכולותיי להנכיח את השקפת עולמי בתחום הטבעונות בניסיון לעורר שינוי מהותי בעולם."

איך זה מרגיש להיות טבעונית במשפחה של קצבים?

"לא מזמן גלשתי בנייד ברשת החברתית ופתאום נתקלתי בפרסומת של בשרים עם כל התמונות של הנתחים, בשביל אחרים זה אולי מעורר תאבון, בשבילי זה העביר צמרמורת. חשבתי לעצמי, איזה איש שיווק גרוע תייג טבעונית כמוני לפרסומת כזו? פתאום הרמתי את העיניים מהתמונה לשם של הדף העסקי ואני רואה שמדובר בקצביה של סבא שלי, אותה קצביה שדוד שלי היום ממשיך.  

באותה שנייה הכעס התחלף אצלי לחוסר אונים מוחלט, הסתכלתי על הפרסומת עם הגופות המבותרות והתחלתי לבכות, פשוט לבכות. לא האמנתי שאני קשורה לעולם התוכן הזה. אחרי הבכי, התעשתי והבנתי שכנראה כך זה היה צריך להיות. אמרתי לעצמי: נכון, נולדתי למשפחת קצבים, בתקופה בה אכילת בעלי חיים הייתה נורמה שגרתית אבל זו לא הייתה בחירתי, ולא משהו שיכולתי להשפיע עליו, כיום אני יודעת שהכול צפוי אבל הרשות נתונה, לי יש יכולת לבחור אחרת. בחלקת האלוהים שלי, בהתייחסות לאדם שאני רוצה להיות, אני עצמי לא יכולה לקחת בזה חלק יותר."

במה עוסק הספר שלך? 

לאורך כל כתיבת הספר המטרה שלי הייתה להשיב על השאלה המרכזית — מהן המחויבויות המוסריות שלפיהן נדרשת החברה האנושית לנהוג ביחס לתעשיית בעלי חיים?

בספר, אני שמה דגש על המוסר בדגש כל העידן המודרני, עבור אנשים שמבקשים לחיות את חייהם לאור ערכים.  אם פעם אנשים היו נאלצים להרוג חיות כדי לשרוד, כיום ידוע כי השמדת בעלי החיים אינה נעשית מתוך הישרדות ומאבק לחיים, אלא ככיבוש כוחני מוחלט של העולם מצד האנושות ההרסנית. האדם מייעד לבעלי החיים חיים של סבל רב, באכזריות מכוונת, בהתעללות יומית ומצדיק את מעשי האלימות הללו במעין מיתוס שלפיו ”ככה זה בטבע״, למרות שבעלי החיים בעידן המודרני אינם חיים בטבע, אלא משועבדים וכלואים באכזריות.

לפי נתוני המזון והתעשייה של האו״ם, יותר מ-57 מיליארד בעלי חיים נשחטים בשנה עבור אוכל. מספר זה אינו כולל את מספר הדגים והחיות הימיות שהאדם צורך, המוערך בלפחות טריליון בשנה. כך יוצא שאנשים נוטים לחיות את חייהם כאנשים מוסריים, הגונים וטובים, ועם זאת לוקחים חלק בתעשייה אלימה הקוראת תיגר על השלמות המוסרית של האדם.

לא באמת בחרנו לאכול בעלי חיים, ככה גידלו אותנו. 

בספרה החדש בוחנת יפית שאלות רבות וחשובות, כמו למשל מה הן המחויבויות המוסריות של האדם בהיותו אוכל בעלי חיים, מה הבעיות המוסריות שזה מעלה? באחד מהנושאים המרכזיים בהם היא עוסקת עולה השאלה האם אכילת בעלי חיים שעברו ניצול מבוססת אצלנו על מחשבה מעמיקה, כלומר, האם אנחנו מודעים להשלכות של הבחירה שלנו והאם ניתן לקרוא לבחירה שלנו בחירה חופשית- במובן העמוק של המילה חופש, או שמא פועלים עלינו כוחות אחרים שמשפיעים על בחירתנו ? 

כתשובה היא מביאה, בין היתר, את דבריה של ד״ר מלאני ג׳וי שטוענת כי המנגנון הפסיכולוגי המאלחש את תחושותיו של היחיד נקרא ”קרניזם״  מערכת האמונות של האדם יוצרת אלחוש נפשי, מערך מורכב של הגנות ומנגנונים בלתי נראים וחזקים הפועלים ברמה הפסיכולוגית והחברתית, מסלפים את תפיסות האדם ומרחיקים אותו מרגשותיו. ההגנות של המערכת הזו באות לידי ביטוי בהימנעות מצפייה באלימות המופגנת כלפי בעלי חיים והכחשה של השתתפות בתהליך. 

באופן הזה, הבחירה של האדם אם לאכול בעל חיים ואיזה בעל חיים לאכול איננה באמת בחירה מושכלת רציונלית, אלא מונחית על ידי מנגנונים לא מודעים שבבסיסם אידאולוגיה אלימה הנשלטת על ידי גופים בעלי אינטרס והשולטת על התנהגויות הצריכה של האדם, כאשר חופש הרצון הוא למעשה מיתוס. כאשר האדם פועל מתוך הקרניזם הוא אינו יכול לפעול מתוך רצון חופשי. האדם הוא למעשה צרכן פסיבי ולא אזרח פעיל." 

"אני מראה שהבחירה שלנו לאכול בעלי חיים היא לא באמת מבוססת על מחשבה מעמיקה.  אנחנו כפילוסופים וכבני אדם רוצים להאמין שכל מה שאנחנו עושים בחיים הוא מתוך בחירה. אני לא רוצה לחשוב שיש משהו שמניע אותי, שיש איזשהם מנגנונים שמנחים אותי, ושהעיניים שלי עצומות ואני פועלת כמו עדר. אני רוצה להאמין שיש לי החלטות ושאני לוקחת, שאני זו בוחרת את הצעדים שלי בחיים. על מנת שיתקיים חופש בחירה צריכים להתקיים שני תנאים בסיסיים – הראשון שיהיה לי מגון אפשרויות לבחור מהם, והשני שאני אהיה מודעת להשלכות הבחירה שלי. נשאלת השאלה  האם יש לי חופש בחירה אמיתי כשאני אוכלת בעל חיים?"

רוב המהפכות הגדולות בעולם התחילו ממניפסט פילוסופי שמישהו כתב 

"בעבר הצלחנו מתוך הרצון להיות בני אדם מתוקנים ומוסריים לייצר מהפכות בתחום הפסקת האפליה שהייתה נגד שחורים, הענקת זכויות לנשים, עכשיו הגיע הזמן לשחרר גם את בעלי החיים." טוענת סרנגה.  

"אני יודעת שמצד אחד אוכל זה חלק מתשוקה, מאהבה, מתחביב. אני יודעת שיש קצבים כמו אצל סבא שלי זה היה הפרנסה. מצד שני עדיין יש הבנה שאנחנו צריכים לשאוף לחברה מוסרית יותר, שההתנהגויות שלנו נבחרות לאורם של ערכים ולא מתוך איזה תשוקות ומאוויים וואללה, טעים לי. טעים לי, זהו?, זה הסיבה, טעים לך? טעים לך בלבד זה לא תירוץ לעשות מעשה לא מוסרי. זה כמו שאדם שנוגע בבחורה נגד רצונה יגיד "נעים לי." אנחנו חייבים להתקדם מהמקום הזה."

זה לא ספר לטבעונים, זה ספר לאנשים שרוצים להיות טובים יותר. 

" הספר נותן ערך מוסף גדול מאוד גם לאנשים טבעונים ומציג צדדים שעוד לא באו לידי ביטוי באקטיביזם טבעוני ובאתיקה של אכילת בעלי חיים,  אבל אני לא רוצה להגיע עם הספר רק לטבעונים.  אינני בטוחה שאנשים שעושים על האש ואומרים ש 'בשר זה טעים רצח' – יבינו על מה אני מדברת בכלל, הייתי רוצה שיקראו את הספר אבל אני מודעת לכך שיש פער גדול ביננו.  אני רוצה להגיע לאנשים שמאתגרים את החשיבה שלהם, אני רוצה להגיע ללבו של הקהל שאוהב נושאים של מודעות אישית והתפתחות עצמית. אותם אנשים שמעוניינים לשאוף קדימה ולהתקדם לרמת אדם מוסרי יותר."

"אני רוצה שכל מי שקורא בספר שלי יגיד "אני יכול לחיות אחרת, להיות בן אדם שמחליט על החיים שלי ועל ההתנהגויות שלי ועל הבחירות שלי ולנהוג על פי מידות המוסר הראויות גם ברמה האישית, גם ברמה הלאומית, המדינית, הפוליטית גם ברמה הארצית. להעניק כלים להבנה שכשאני לוקח  חלק בתעשייה שמתעללת ומנצלת מישהו, אני לא פוגע רק בבעלי החיים, ובסביבה, אני פוגע גם בעצמי, בקיום האנושי המספק שלי – וזה דבר שמי שרוצה לחיות חייים מלאים ומי שתופס את עצמו אדם מוסרי  חייב לשנות. " 

מה המשמעות של שם הספר? 

השם של הספר 'וחך אוכל יטעם לו', זה שם מיוחד עם משמעות מיוחדת לאחר מחשבות רבות על שם לספר החלטתי לפתוח את ספר התנ"ך, יש 929 פרקים בתנ"כ, יכלתי לפתוח את הספר בכל סיפור תנ"כי אבל באופן מיוחד ויוצא דופן פתחתי את הספר  בספר איוב פרק י"ב, והפסוק המלא הבולט היה "אולם שאל נא בהמות ותרך ועוף השמים ויגד לך,  או שיח לארץ ותרך ויספרו לך דגי הים,  מי לא ידע בכל אלה כי יד יהוה עשתה זאת , אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש , הלא אזן מלין תבחן וחך אכל יטעם לו." כשקראתי את הפסוק הייתי ממש נרגשת, הבנתי שזה השם של הספר. לאור הסיפור הזה כששואלים אותי לפשר השם של הספר אני מתלוצצת ואומרת שלא אני בחרתי אותו אלא אלהים.

את לא רק פילוסופית, את גם ציירת שמשתמשת בציורים כמחאה אקטיביסטית 

"נכון האמנות שלי, ההחלטה לצייר ציור מסוים,  מביעה זעקה פנימית עמוקה, בקשה מהצופה להסיר את הכיסוי מהעיניים, לראות את הקשר הישיר בין החלטות בחירת המזון שלנו ובין סבלו של בעל החיים. מהמקום הזה אני יוצרת ומדברת את המציאות האמתית שאני רואה, בלי לנסות ליפות או להדחיק אותה, כך יוצא שאני מציירת לאו דווקא את מה שאנשים אוהבים לראות אלא את כאבי האותנטי ואת מה שהייתי רוצה  שייראו. אני מקווה לגרום לאנשים לעצור, להתבונן ולהרגיש משהו דרך הציור, ליצור מעורבות רגשית כל שהיא, בתקווה  להוביל למודעות, ואולי אף לשינוי התנהגות."

מה התקווה שלך כשאת מדברת על שינוי? מה היית רוצה שיקרה לאנשים בעקבות קריאת הספר? 

הטענה שלי היא כי ההכשר שנותנת החברה לרצח בעלי חיים ולאכילתם מוביל את האדם לקיום אנושי לא מספק. לכן אכילת בעלי חיים מהווה מידה רעה שיש לגנותה מבחינה מוסרית, אדם שרוצה להיות מוסרי, צריך להפסיק ולקיים תעשייה המסבה סבל בעלי חיים ולהימנע מאכילתם." 

"אני יודעת שלעשות שינוי מהיום למחר זה קשה עד בלתי-אפשרי. הרצון הפנימי שלי הוא לעורר באנשים שינוי חשיבה, להטמיע איזושהי מחשבה שונה, מעניינת, שאנשים לא היו רגילים אליה ושהיא תעורר שינוי אמיתי מבפנים, משמעותי. התקווה שלי היא שאנשים יגידו 'אני מפחית את צריכת הבשר שלי, בואי תראי לי איך עושים את זה, אני רוצה להתעניין יותר'  ומעבר למחשבה, אם יהיו אנשים שיבחרו להפסיק לצרוך מוצרים מהחי אז מבחינתי זכיתי, זה מרגש אותי. אני מדברת אתך על זה והבטן שלי מתהפכת".

לאתר של יפית סרנגה לחצו כאן >> https://www.yafitsaranga.com/