זהו שיר אוהבים לאשה גדולה שהיו כל חייה קודש
שמסרה נפשה על אישה המופלא, כן דוקא בערב ראש חדש
זה אישה, יבדל לחיים ארוכים, שאין לו מעצמו מאומה
רק עשה עצמו בעוז וענוה כלי שרת לשלום האומה.
הוי אסתר אהובה, לא מקרה הוא שנטל ד' נפשך, זכה וברה
ערב ראש חדש אדר ראשון, כה סמוך לפורים, יקירה
לסמוך מסירות נפש אחת לרעותה, תרצו, לסמוך גאולה לגאולה
והיו לאחת בעיניך ד' אלקים, זו הגמולה לשאינה גמולה.
ובאמת אחותנו, כאסתר בשעתה, שהיא מופת להוראת שעה
קיימת בגופך ממש, בלא טרוניא, כל אותה תלאה
לצד אישך החסיד, כמשרתת בקודש, לזרז ביאת הגואל
כאסתר המשולה לאילת השחר, בשם כל ישראל.
כי-כן, בך ינוחם אישך הגדול, שעוד עתידו לפניו
ותהי יקירה מגדל-אור של תחיה לבניו ובני בניו
ותהי מוסיפה ללמד זכות על כל בשמחה ובטוב לבב
בירושלים של מעלה, בעין טובה, טהורה בלא רבב.
וידעו הכל כי מאסתר עד אסתר לא קמה לה, לאומה
אשת חיל גדולה מי ימצא, שכולה כולה נשמה.
לכי בשלום ונוחי בשלום על משכבך,
מכולנו שאהבנוך