דווקא בסוף השנה ברכות וקללות?

פרשת כי תבוא בספר דברים מלמדת אותנו את המשמעות שיש בהתחלות חדשות

"וְהָיָה כִּי–תָּבוֹא אֶל–הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹדֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹדֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹדֶיךָ לַשָּׁכֵן שְׁמוֹ שָׁם" (כו. א-ב)

אומר הבעש'ט הקדוש שסוד הביכורים לסוד הבירורין שנתבררו במחשבה הקדושה
כי וְשַׂמְתָּ בַּטֶּנֶא ראשי תיבות של טעמים נקודות ואתוון (טנא).

"והעניין כי הרהור הוא נקודה שבלב והתחלה" , אומר הרבי מוויטעפסק, "כעניין הנקודה שהיא התחלה לכל האותיות.
כלומר , נכון שהוא 'הירהור' בלבד והנה ההירהור הזה כלול מהכל וסופו של מעשה נעוץ תחילה בהרהור (של תשובה) שהיא התחלה ונקודה שבלב..
ואחר ש"הנקודה" התפשטה ל"אותיות"- שהם המידות הרוחניות שנבנו מ"הירהור" התשובה,
אזי מן האותיות יבוא אל "התענוג" הרוחני של הדבקות בה' יתברך, ש"התענוג" הוא הטעמים והם שמחה של מצווה שיוצאת מההעלם ומתפשטת לאותיות וטעמים."
(פרי הארץ ב. תסב)

וכל השמחה מתחילה מנקודה אחת קטנה..

"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ" (כח.ב)
כי לפעמים אדם בורח מן הטוב מחמת קוצר דעתו שאינו יודע אם הוא טוב , אז הן ידלקו אחריך וישיגוך גם אם תברח מהן "ולכן ביקש דוד המלך ע'ה
"אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי
כָּל יְמֵי חַיָּי " (כג.ו)
כלומר גם כשלא אדע כי טוב וחסד הם ואברח מפניהם"
(דגל מחנה אפרים)
(שער בת רבים מעיינש'ת. ה )

"וְשָׂמַחַתְּ בְּכָל-הַטּוֹב" (כו.יא)
אומר בעל הטורים:
הטוב גימטריה 22 כמספר אותיות התורה כמו נגילה ונשמחה בך..
"כי השמחה היא יציאה מהצמצום וההגבלה אל המרחב. הנפש מתרחבת ומגיעה לסוג של שלימות.
טנא בגימטריה 60= כלי
(הבאת הביכורים בטנא היא הכנת הכלי לשמחה)
ואומרים חסידים שהשמחה אפילו היא לא מהמקור הכי עליון עדיפה מעצבות"
(הרב עדין שטיינזלץ)

אז למה עכשיו בדיוק בסוף השנה להזכיר ברכות וקללות ?
משום הטעם שתכלה שנה וקיללותיה ויתהפכו כל הקללות לברכות וירדפו אחריך
וע'י מאזן שנתי נגלה שבסופו היה כולו טוב וזה לכשעצמו יכול להביא אותנו לידי שמחה .

שבת שלום ומבורך
רחלה דחליקה