moshe.hמיהו? האדם? מה זה אדם? מיהו צדיק? מיהו צדיק יסוד עולם? מה הקשר בין אדם יסוד עולם לצדיק יסוד עולם? לקראת ראש השנה תשע"ז הבא עלינו לטובה ולברכה, אני מבקש לחדש ולהתחדש, ולהציע לכל אחד ואחת, התבוננות ייחודית משמעותית מצילת חיים בעולם הזה ולעתיד לבוא.
בשבילי יהודי ישראלי, הוא אדם כמו אדם ברוך, שעולה בי קריאתו המשמעותית העיקרית, מתוך ספרו 'תקשורת'. הוא בעיני אדם כשמו, כן תהילתו. מצאתי ברשימתו 'משל מזון הכלבים' (עמ' 43) את התגלית מיהו אדם. הוא מספר שבארצות הברית יש תעשייה מיוחדת למזון כלבים. הטלוויזיה האמריקנית גילתה, ששליש ממוצרי מזון הכלבים נצרך על ידי בני אדם. עניים, כמובן. בשביל אדם ברוך, הנקודה היא העניים. נקודה. זוהי הנקודה, בה מתגלה, שיש באדם ברוך, אדם יסוד עולם.
אדם ברוך מזדעזע. הוא קורא לכך, הזוועה האמריקנית. העוני המנוול בתוך העושר המנוול. השיטה הקפיטליסטית הבנויה על תוצאה, וישנה רק תוצאה אחת הכרחית, העשירים חייבים להתעשר. ככל שהעשירים מתעשרים יותר, רבים יותר אוכלי מזון הכלבים. כל שנה אומרים בניו יורק, השנה העיר תתפוצץ. יש לה את כל הסיבות, ואוכלי מזון הכלבים הם רק אחת הסיבות. לאוכלי מזון כלבים יש לפחות כסף לקנות אותו, ואילו מאות אנשים אחרים פושטים מדי יום ביומו על פחי הזבל. מאות נוספים עושים את לילותיהם מוטלים ברחובות. זוהי חבית חומר הנפץ עליה וממנה ניזון טרור, מלחמה, שנאה ושואה.
העיר הזאת, ניו יורק כמו תל אביב, כמו ירושלים, כמו אשדוד, כל עיר, היא מקום ארור ויפהפה. העוני ארור, הוא ארור בכל מקום, אך כאן הוא ארור שבעתיים. העוני הוא כאילו בתוך השפע אבל מחוץ, כאילו בהישג יד, אך במרחק של שנות אור.
שליש ממזון הכלבים הנצרך על ידי אנשים הוא איום על השיטה. איום על המערכת. שליש זה, פירושו המעשי, תוספת של אלפי אנשים, שאין להם יותר מה להפסיד. אלא מה, העיר לא מתפוצצת, המדינה לא מתפוצצת, כי הקפיטליזם הוא עדיין מומחה גדול לטמטום הבריות באמצעות הטלוויזיה והרדיו, הפלאפון "החכם", ומנגנון ההחנפה לאגו של בני השכבות הבינוניות והנמוכות. מדי פעם העניים "שמבינים עניין" עורקים למחנה העשירים ברגע שהם רואים צורה של כסף. העריקים האלה הם הראשונים להרדים את כולם, באשליות ובשקרים, ובעמותות וארגונים שמנציחים את העוני, ויוצרים תלות ושיעבוד שאין מוצא ממנו. יותר ויותר מתגלים עוד ועוד מורדי אור, שפרנסתם קטנה והולכת, ויהיו מוכנים ללכת עד הסוף.
אפשר היה בקלות להאמין שניו יורק היא רק משל. אבל היא לא משל, ואנשים אוכלים בה מזון כלבים. במקרה הטוב. אבל היא משל בדיוק כמו שתל אביב היא משל, חיפה היא משל, אשדוד היא משל, וירושלים היא משל. אבל הם לא משל. הם מציאות זועקת לשמים. העניות בישראל היא עניות בדעת, עניות בהשכלה, עניות במוסר, עניות בהקשבה ובשיחה, עניות בראיית הזולת, עניות חקלאית, עניות של משכורות רעב, עניות של משכורות רעב אל מול משכורות בכירים ומנהלים. עניות של אנשים, נשים, "זקנים" בני 40 ו- 50, ששוק התעסוקה הישראלי דוחה אותם, מתעלל בהם, ומשפיל אותם עד עפר.
אדם ברוך הוא אדם שאיכפת לו. כואב לו. הוא זועק את זעקת הסבל האנושי. באדם ברוך יש אדם יסוד עולם. בזכותו ובזכות אנשים כמוהו, אנו חיים וקיימים. בזכות אלה שאיכפת להם, אלה שעושים למען הזולת. אלה שלא ייתנו לחבר, לחברה, לאח, לאחות, לשכן, לאב למשפחה, לאב למשפחה ברוכת ילדים, להתבזות באבטלה, בחיפוש עבודה ללא מוצא, להשתכר משכורות רעב, להיות שקוף, להיות אוויר, להיות עני בכל צורה של עניות, כפי שקיימת היום בחברה ובמדינה כאן ועכשיו.
על כל זאת, ועל עוד רבות מזאת, עלינו לעשות חשבון נפש נוקב וחסר פחד בראש השנה, ולהשתנות. וכאן, אני מבקש לעשות חושבים ולהתמקד. אני מבקש בשורה חדשה. שפה חדשה. וזו הקריאה לכל אחד ואחת לגלות בתוכו את האדם יסוד עולם. מתחת לכל השכבות הנלוות לאדם בימי חייו, יש את המהות המקורית הראשונית. זהו שמו. זוהי מהותו. את הקול המקורי של האדם המקורי שבנו, אנו נקראים להשיב אלינו. להקשיב לו. לאדם יסוד עולם שבנו.
אני מתכוון לכך, שתמיד מתלווה אלינו, תואר נלווה. הבן של, הבת של, האח של, האחות של, ואחר כך נניח התואר תלמיד בבית ספר, התלמיד, בן כיתה כך וכך, ויחד עם זה התפקיד החברתי שממלאים אנו, בלחץ החברתי המופעל עלינו. אחד יהיה לו תפקיד חברתי של הביריון, זו יהיה לה תפקיד היפהפייה, זו המורדת, זה יהיה הליצן המצחיקן, ואנו דבקים בתפקידים האלה, לעיתים עד אינסוף. לאחר מכן, תלמיד תיכון, חמישיסט, שישיסט, שביעיסט, שמיניסט, קומונר, קומונרית, מדריך, מדריכה, מלך הכיתה, מלכת הכיתה, הדחוי והדחויה, המוזר והמוזרה. אלה הם מסכות, שמונעות מאיתנו להקשיב פנימה, ולהיות באמת מי שאנחנו. בני אדם. נשמות בגוף, בעולם הזה.
מאז ועד עתה, מתלווים אלינו תארים שונים ומשונים, תואר אקדמי, תעודת מקצוע, רבנות, קצין, עורך דין, ירקן, שופט, שוטר, עיתונאי, לוחם צדק, פושע, עבריין, מוכר וזבן. כל אלה הם תפקידים. הם לא באמת אנחנו. זהויות שונות, מגדריות, דתיות, חרדיות, חילוניות, טיפוליות, טראומות, פוסט טראומות, וכדומה. הם לא אנחנו. בן זוג, אשת איש, איש אישה, הורה, מורה, מרצה, מנהל זוטר ובכיר, חבר כנסת, שר, ראש ממשלה, נשיא, נשיאה, כל אלה הם לא באמת אנחנו. מתחת לכל אלה, יש זהות אחת ויחידה, מקורית, ייחודית, אהובה על הבורא, אהובה בפני עצמה, ללא כל התארים הנלווים.
לעיתים, לוקח אבינו שבשמים, מאיתנו, את כל התארים והתפקידים, וחושף אותנו כליל, לשאלה מי את? מי אתה? האם אתה ראוי ובעל ערך ללא כל התארים והתפקידים הנלווים? האם אתה אהוב כפי שאתה הינך? והתשובה לכך חייבת להיות: כן. הנני. אני אהוב ובעל ערך כפי שאני במקורי. כפי השם אדם שניתן לי. ברגע שהאדם נעשה מודע לקול האדם המקורי שבו, הוא שב להיות אדם יסוד עולם.
זוהי התשובה שקול אלוהים הקורא בנו, קורא לנו, לעשות בראש השנה. לשוב אל עצמנו. אל האדם שבנו. האדם שבנו, הוא אדם יסוד עולם. הוא צדיק יסוד עולם. באדם שבנו, בה במידה שיש בו הקשבה לאדם שבו, לאדם יסוד עולם שבנו, כך תהיה בו הקשבה לזולת. בה מידה שנהיה אדם לאדם אוהב ואיכפתי ומתחשב, כך קמה בנו הישועה והגאולה, לגאול את עצמנו מהאגו שלנו, מהמסכות שלנו, מהתפקידים והתארים, למצוא את קול אלוהים המתהלך בכל אחד ואחת מאיתנו. ללא הבדל אמונה, דת, זרם, גזע, מגדר, מין, צבע וטבע. יתגלה כי הכל חי, הכל בנו ומתוכנו, דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל. רק לאחר שיישמע בנו קול אדם יסוד עולם, נוכל להמשיך לבחור בתפקידים ותארים, שליחות ומנהיגות, באופן שהם לא יכחידו בנו, ישתיקו בנו, יתעלמו בנו, מקול האדם יסוד עולם שבנו.
כך חי אדם כמו ר' אריה לוין, שהיה והינו צדיק יסוד עולם. כך חיים צדיקים. הצדיק הוא אדם יסוד עולם. כך יכול וכך כל אחד ואחת מאיתנו להיות, לחיות יחד.
שנה טובה ומלאת אדם יסוד עולם לכל אחד ואחת מאיתנו. שנה חדשה של התחדשות והתעצמות קול האדם יסוד עולם.