nomigשתי בשורות חדשות מעשירות את מפת האוכל התל-אביבית, באחד הרחובות המרכזיים ביותר, אבן גבירול, בסמוך לריכוז גבוה של מסעדות אחרות. האחת:נפתח סניף כשר ראשון ברשת המתכוונת להתפרס בכל הארץ-שווארמקס. השנייה: לצד שווארמה מבשר הודו וכבש בפרוסות דקות המסתובבות על שיפוד חשמלי (סיח) בתוך לאפה מגולגלת או פיתה, מיישמים שם את המודעות הגוברת לחיים בריאים, על ידי צליית פיסות השווארמה על פלטה לוהטת (פלנצ'ה), והגשתן בצלחת עם מזלג וסכין. כך אפשר לוותר על הבצקים עתירי הקלוריות, למרות שיש בהחלט גם פיתה, לאפה, באגט ופרנה, ולהסתפק בבשר וסלט
אבל השיחוק הגדול של המקום, פרי שיתוף פעולה בין השף גלעד דולב והבעלים יהודה אלמוזלינוס, הואתפריט בסגנון עמים ותרבויות- שווארמה חובקת עולם. למשל, שווארמה אירופאית עם צ'יפס בטטה, שווארמה אסיאתית עם אורז, שווארמה תאילנדית עם ירקות מוקפצים, ג'ינג'ר,צ'ילי חריף, חלב קוקוס ובצל ירוק. שווארמה ירושלמית עם לבבות וכבדי עוף. שווארמה עם נקניקיות מרגז ופטריות, שיש בה אזכור צפון אפריקאי, שווארמה "ירוקה" עם אפונה, עלי תרד ופטרוזיליה ועוד.
הישראלים כידוע אוהבים חידושים קולינאריים גם כשמדובר במאכלים מסורתיים. כל שנה מפתיעים אותנו עם סופגניות ממולאות בקרמים או אלכוהול, במקום הריבה של אבותינו, ובפורים אופים "אוזני המן" ממולאים בהפלגות דמיון מדהימות של שפים יצירתיים. אז למה לא להמציא גם את השווארמה מחדש? מה גם שהיא כשרה ומתומחרת בנדיבות מרשימה (25 שקלים לשווארמה בפיתה, 35 – בלאפה, 55 – בצלחת כולל תוספת של צ'יפס או אורז. ויש גם עסקית בצלחת כולל צ'יפס ושתיה ב-37 שקלים).
אבל שאלת השאלות היא, עם כל הכבוד לחדשנות ולבריאות, האם הטעם מצדיק את המאמץ. נתחיל עוד קודם, באסתטיקה, כי אנחנו "אוכלים" כידוע תחילה בעיניים. כמי שלא מתפעלת ממראה ישראלים נוגסים בלאפה עם שומן וטחינה נוזלים על הידיים והסנטר, ההגשה בצלחת היא בהחלט מעודנת ומספקת יותר. מצד שני, טהרני השווארמה יתקשו להשלים עם שידוך הטעמים של כבש או הודו עם כבדי עוף למשל. המרקם, דרגת הצלייה, אפילו הטעם, של סוגי הבשרים השונים, מתנגשים במידה מסוימת אלה באלה. שלא לדבר על שווארמה עם תרד ואפונה, שתשמח את הפאשניסטים של המזון המודרני, אבל תעורר חלחלה אפילו כקונספט, אצל מי שבלי להטות את הראש לצד, ולתת ביס רציני בפרוסות הבשר נוטפות השומן, לא ירגישו שקיבלו את הדבר האמתי.
אני נמצאת איפשהו על אמצע הסקאלה. שווארמה עם עלי תרד צעירים הרגישה לי מוזר. אבל השווארמה עם חביתת עין מעליה (רר), הייתה מוצלחת מאוד. ולפי מנהלי הסניף הראשון שבו ביקרתי, היא אחת היותר פופולאריות במקום. צ'יפס הבטטה מעולים. כך גם הסלטים. כחלק ממגמת הרטרו המקובלת במקומות הסעדה נוספים בעיר הגדולה, יש גם עמדת גזוז עשירה בטעמים ובצבעים. אז הגזוז הוא תזכורת לתל אביב הקטנה, ותפאורת הענק של ניו יורק בלילה על הקיר מקפיצה אותנו להווה של הגלובליזציה. שוואר-מקס שהיא גם שוואר-מיקס.
בתכניתו של הבעלים אלמוזלינוס, לפתוח כ-16 סניפים דומים ברחבי הארץ, אם יתברר לו שהחדשנות של שווארמקס מתקבלת יפה, כשהסניף השני מתוכנן להיפתח ברחוב הברזל ברמת החייל בתל אביב. מה שמלמד על קהל היעד הצעיר, המשכיל, חובב החידושים שאליו מכוונים, שגם רוצה לאכול כשר ולא מוכן לשלם מחירים מופרזים.
אבן גבירול 14 תל-אביב. פתוח בימים א-ה, מ-11:00 ועד 1:00