אחרי שבמשך שנים הגלריה שלו בקליפורניה ריהטה את ביתם של כוכבי הוליווד, אלכס קופרמן החליט לפתוח מחדש בישראל את הגלריה לריהוט עתיק הייחודית ביותר בארץ, בכל שישי ושבת עולים אליו לרגל אנשים שמכורים לנוסטלגיה וגם לריהוט שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר
הכתבה מפורסמת בחסות OLD SCHOOL GALLERY
אלכס קופרמן הוא אישיות בלתי רגילה, יש לו כריזמה של כוכב מסרט. מתברר שגם החיים שלו מרתקים לא פחות. הוא הגיע לישראל מלוס אנג'לס שם הייתה לו גלריית ענק של ריהוט עתיק בסגנון קאנטרי שאליה הגיעו כל כוכבי הוליווד "רק כשברברה סטרייסנד פתחה את הדלת של החנות, הבנתי שאני כנראה עושה את הדבר הנכון, היא רכשה חצי מהחנות ואת החצי השני קנו כל שאר השחקנים והזמרים שהיא שלחה אלי" הוא משתף.
בישראל, הוא החליט להמשיך עם התשוקה שלו לריהוט עתיק, למרות שהוא קבלן שיפוצים מצליח בשעות הבוקר, הוא החליט ללכת עד הסוף ולפתוח בפארק אפק בראש העין, גלרייה מטורפת של 750 מטרים רבועים. הגלרייה שנקראת "OLD SCHOOL GALLERY" מתהדרת בשני מפלסים, עם למעלה מ 1000 חפצי ריהוט עתיק.
לפגוש את סלבדור דאלי
במקום אפשר למצוא לדוגמה של מפוח בן 231 שנה שהפך לשולחן, שולחן אבירים מקורי מלונדון, עגלה שמיוחסת לויקנגים ועוד פריטים שכבר לא קיימים בכדור הארץ מלבד בדפי ההיסטוריה. בקומה השנייה ישנו אוסף ייחודי של פרטי ספורט חתומים מיוחדים של ארז קמינסקי כמו לדוגמה נעל של מראדונה, אוסף מקורי מאומת ונדיר של סלבדור דאלי, ריהוט מקורי מביתו של שגריר סין בישראל, זאת לצד ריהוט עתיק מאירופה הקלאסית, צרפת גרמניה ועוד. במקום אפשר למצוא שנדלירים מקוריים שאלכס ייצר כמו לדוגמה שנדליר אבירים מקרני אייל, אפשר להסתובב שעות ארוכות במקום והעין לא שבעה.
בכניסה אני מבחינה בכורסה צרפתית עתיקה בת יותר ממאה שנה, מעוטרת בגילופי עץ מרשימים שהגיעה ממחוז אורליאנס בצפון צרפת. אני מתבוננת בכורסה והיא מתבוננת עלי, אלכס מסביר לי שהסגנון הוא סגנון אצולה קלאסי והיא כנראה יועדה לאנשי האצולה של האזור. אבל זוהי רק תחילתה של אגדת הכורסה המופלאה. לאחר מלחמת העולם השנייה הכורסה הגיעה במשלוח של מפקד צבאי גרמני לברלין, לאחר המלחמה, הכורסה נתפסה על ידי קצין רוסי שהביא אותה למוסקבה וברבות הימים נמכרה לסוחר יהודי.
איך היא הגיעה לישראל אתם שואלים? היא הובאה לכן על ידי עולים חדשים בשנות ה70 והתגלגלה למכירה פומבית בשנות השמונים בתל אביב, נמכרה הכורסה לגברת אנונימית ב 5 אלף דולר ומשם הגיעה אחר כבוד מעזבונה של הגברת הישר אל התצוגה המרשימה בגלריית העתיקות של קופרמן. אני רק סקרנית להיכן עוד היא תגיע בהמשך חייה.
מערת האוצרות
הגלריה ממוקמת במקום הכי לא שגרתי עבור גלריות, באזור התעשייה של ראש העין, מקום שנראה כמו המקום הכי תעשייתי עלי אדמות. אבל כשאומרים "שומשום היפתח" נפתחת הדלת וכמו בסיפור המפורסם על עלי באבא, כל האוצרות העתיקים מתגלים. האווירה היא כאילו נכנסת אל מנהרת הזמן. אווירה של נוסטלגיה שובבה, כמו העברית של אלכס שהיה כך מספרים אושיה מוכרת מאד בתל אביב של שנות השבעים ומכיר כל כך הרבה דמויות ואנשים מפורסמים.
"זאת תשוקה שאני לא יכול להסביר" טוען קופרמן "אני לא בניתי את המקום כי אני זקוק לפרנסה, אלא בגלל שמדובר בתחום שאני פשוט מכור אליו, אם היה לי 14,000 מטרים מרובעים הייתי ממלא אותם בדקה, כי אני אוהב ריהוט עתיק וקשה לי להגיד לא לפריטים מקוריים שאני מזהה שהם נדירים."
"אני שואב השראה מעמוס יעקובי האספן הגדול של ריהוט עתיק מיפו,חברי הטוב ותודות לו ובהשראתו נפתחה הגלריה. המקום גם מהווה בית לאדריכלים ומעצבים שמחפשים להעניק ללקוחות שלהם משהו מקורי ומלא ברגש, בנוסף מגיעים לכאן אנשים כדי שאשפץ או אחדש עבורם ריהוט עתיק שהם רוצים להמשיך לשמור קרוב אל הלב. חוץ ממני הכול למכירה"
משוגע לדבר
אלכס אני רוצה להגיד לך אמר האלוף מוטה גור שאתב משיגינר(משוגע) וכך זה נשאר בחטיבה בגולני את התואר משיגינר אלכס לא הספיק לממש, כי אחרי שהתאושש מהפציעה הוא נסע ללמוד באונ' פנסלבניה תאור ראשון בהנדסה רפואית, לאחר מכן המשיך ללימודי תואר שני בעיצוב ותכנון בתים בלוס אנג'לס. הוא לא מיד פנה לנושא הריהוט העתיק, כשלוש שנים הוא עבד בארץ כסוכן ראשי של חברת הד ארצי ובהמשך הדרך הוא עשה אקזיט קטן כשהקים ומכר את חברת "פיקספלסט" לחברת טמבור.
רק בהמשך הדרך הוא נכנע לשיגעון האמיתי שלו ועבר עם בת זוגו ובניו לקליפורניה והקים שם חברה לשיפוץ מבנים וגם גלריה לריהוט עתיק ופרטי אספנות שהייתה לשם דבר, ילדיו אגב עדיין מתגוררים בלוס אנג'לס ועושים חייל. אלכס חזר לישראל ומתגורר בנווה ירק, את הגלריה הנוכחית פתח בשנה האחרונה.
מכורים לנוסטלגיה
נוסטלגיה על פי ויקיפדיה הוא מונח שמשמעותו געגועים והתרפקות על העבר, על פי רוב תוך אידיאליזציה שלו. אם רק הרהיטים בגלריה של אלכס קופרמן יכלו לדבר ולספר את כל מה שעבר עליהם בגלגולים השונים שעברו יכולנו לשבת שעות רבות להקשיב ולהתפעל.
בימי שישי ושבת עולים אל הגלריה לרגל עשרות אנשים שמכורים גם הם לאספנות, לעתיקות, לנוסטלגיה. מעצבים או אנשים שפשוט אוהבים את הזיכרונות שהרהיטים מעניקים להם. יש כאלו שבאים לקנות וסוגרים עסקה מיד כשהם רואים את המחירים ויש כאלו שמגיעים רק מתוך סקרנות, כזו שמאפיינת את תיירות ה Flea market של שווקי הרהיטים העתיקים בארצות הברית ובאירופה. לא חייבים לקנות, אפשר להגיע ופשוט ליהנות מהחוויה.
"הגיעה אלי בשבת אישה שראתה מערכת של שולחן וכסאות צרפתי עתיק" מתאר קופרמן "היא הסתכלה על המחיר שהיה רשום ואמרה לי "אתה לא נורמאלי, אבל בקטע טוב" שאלתי אותה למה? היא אמרה שלפני רגע היא ובעלה ביקרו אצל מתחרה בתחום, שביקש על אותו סוג שולחן סכום גבוה בהרבה יותר ללא הכיסאות. המחיר שהיה אצלי היה נמוך בהרבה. היא ביקשה שבאותו רגע אדאג לארגן לה הובלה הביתה ושילמה עבור השרות בשמחה רבה." הוא מחייך אני מסיימת את הסיבוב בגלריה ומרגישה שזה עתה סיימתי סיבוב בכדור הארץ כולו, הספקתי ליהנות ממערכת כלי שולחן עתיקה של שגריר סין, חפצי אמנות של דאלי, מריהוט נוסטלגי מאירופה הקלאסית, וממסרטת סרטי 16 מ"מ ישנה מהקולנוע בתל אביב היפה של שנות הארבעים. אני נפרדת לשלום גם מהאיש שמרגיש כמו אגדה, אגדת עלי באבא ואוצרות אלף לילה ולילה. אין לי ספק שאגיע שוב לבקר.