nomigהאם כוחה של נוסטלגיה מורגש רק בחוגי "האזרחים הוותיקים" המכונים גם "מבוגרים" שפריטי עבר מזכירים להם את נעוריהם, או שגם צעירים יודעים להעריך את טעמם המריר-מתוק?
כנראה שהתשובה השנייה היא הנכונה, אם כי בעיקר בשכבה הדקה של הפאשניסטים המאמצים את הטרנדים האופנתיים המתחלפים לבקרים. אבל עם כל הכבוד לרטרו, ספק אם אפילו הם יודעים למה הכוונה כשאומרים "שנות טובות". בעידן הסמס והטוויטר, האיסטגרם והפייסבוק, מי יטרח לשלוח, ועוד בדואר ישראל (!), ברכה מודפסת על נייר לקראת השנה החדשה?
היו ימים שבפרוץ אלול היה כל בית ישראל מקציב סעיף הוצאות מיוחד לרכישת הגלויות המאוירות, עם הדפס גדול של המילים "שנה טובה" או "שנה טובה ומתוקה" וגם "שנת בריאות" ו"שנת ביטחון". הדוורים היו כורעים תחת נטל המשלוחים של "השנות טובות" שלפעמים היו מגיעות בסוכות, אם לא ערב שמחת תורה. כיום, מדובר בפריטים לאספנים. ויש מי שאכן אוסף.
מתברר שאוסף נדיר של "שנות הטובות" מ-1934 ועד ימינו (אחרוני המוהיקנים שולחים גם כיום), מוצג בארכיון של חברת פלפוט, והוא מכיל את כל הגלויות שהדפיסה החברה מאז 1934.
שיטוט כרונולוגי בנבכי הארכיון המרתק הזה חושף את היסטוריית הדימויים של ישראל על ציר הזמן: את הדרך שבה הישראלים ביקשו לראות את עצמם בעיני עצמם עם חלוף התקופות, את האופן שבו ביקשו להידמות כלפי חוץ, את הערכים הלאומיים שהשתנו במרוצת השנים, ומעל לכל, את האבולוציה של הטעם החזותי והדרישות האסתטיות של הצרכן הישראלי מאז תקופת המנדט הבריטי ועד ימי ההשפעה האמריקאית.
בשנות ה-30 נושאי ה"שנות טובות" היו חקלאות ובניין הארץ. בשנות ה-40: מעפילים, נוטרים ומנהיגי המדינה שבדרך. בשנות ה-50: הצנע. בשנות ה-60: גאווה בצה"ל וחייליו. בשנות ה-70 וה-80: מלחמה ושלום והרבה אמריקה.
ואגב, אופנת הרטרו לא רווחת רק בבגדים ("גופייות סבא"), ובגלויות הברכה, "יקבי כרמל" החליטו שגם החך אוהב להתגעגע. לשם כך הם משיקים מהדורה מיוחדת יינות SELECTED, עם אטיקט שגם הוא נראה כמו "שנה טובה" נוסטלגית כולל איורי שופרות, תפוחי עץ ורימונים. מדובר במרלו 2015- אדום יבש וצעיר בצבע ארגמן וניחוח של גרגירי יער בשלים ופירות יער אדומים ובאמרלד ריזלינגקולומברד 2015- לבן וחצי יבש. גם מחיר היינות האלה לגמרי רטרו: 25 שקלים לבקבוק.
