לעבור שינויים ולהישאר בחיים

איך עוד לא עשו על זה עד היום מופע? השחקנית רונית נוביק לקחה את הנושא שנוגע בכולנו "שינויים בחיים" והפכה אותו למופע קליל שכולל גם את השירים שכתבה והלחינה, הקהל ששר אתה בהתלהבות מגלה שגם אחרי משברים אפשר תמיד לצמוח ולהגשים חלומות מחדש 

רונית נוביק מציגה על הבמה את החיים של כולנו

הדבר הראשון ששומעים כשפוגשים את השחקנית רונית נוביק הוא הצחוק המתגלגל שלה. יש בה קסם שממגנט שמיד גורם לך לרצות לשמוע מה יש לה לומר, זו מתנה כזו שאנשים שיש להם כישרון לבמה מקבלים כנראה.

אחרי מסע ארוך כאמנית רב תחומית שבו היא הספיקה להתחתן, להתגרש, לנהל בית ספר לציור, לפגוש בן זוג חדש בארצות הברית, להעלות אתו מופע בתאטרון הבימה, להיפרד, לעבור לתל אביב,  לנהל מגזין לתרבות ואמנות, להופיע כציירת באינסופר גלריות נחשבות ברחבי העולם, לדגמן, ולעמוד בראש קבוצת אמנים ישראלים מוכרים. רונית אוספת את כל המזוודות שליווי אותה בחיים לכדי מופע אחד מרוכז בשם "שינויים".

מה גרם לך להפיק מופע שעוסק בנושא "שינויים"?

ניסיתי לחשוב על נושא שמשותף לכולנו כבני אדם, בכל גיל והבנתי שזה השינויים שאנחנו עוברים בחיים: מעברים בין דירות, פרידות מבני זוג, שינויים בקריירה, שינויים באישיות.

אנחנו חיים בעידן של שינויים. כלומר, מאז ומתמיד בני האדם חוו משברים וצמיחה מחדש. אבל היום הקצב פשוט הפך להיות מטורף אנחנו מחליפים חיים שלמים בכל שנתיים. ככל שאנחנו מפותחים יותר, אנחנו רוצים יותר וגם חוששים יותר. רוצים לשנות קריירה, בני הזוג, את המקצוע שלנו, את המגורים שלנו. או שאנחנו לא רוצים אבל הגורל מכריע. בקיצור, שינויים זה מה שעובר על כולנו. כשהבנתי את זה החלטתי להעלות על זה מופע.

באופן אישי, הספקת לעבור הרבה שינויים בחיים.

"נכון, אפשר להגיד שיש לי רזומה של בת 80" צוחקת רונית "עברתי בין מדינות, שיניתי קריירה גם בתוך התחום שלי, תחום האמנות, אני משתנה כל כמה זמן. בהתחלה הייתי ציירת והופעתי בתערוכות בכל העולם, ובגיל 50 פתאום מצאתי את עצמי שחקנית בתאטרון הבימה, משהו שלא חלמתי שיקרה. נכנסתי לזוגיות פרק ב' עם בן זוג מארצות הברית, תוך ארבעה חודשים הוא עשה עלייה. הופענו יחד כמה שנים טובות על הבמה ופתאום נפרדנו ושוב אני בסטטוס זוגי אחר. העזתי להגשים את עצמי בכל חלום. לדוגמה פתחתי בית ספר לציור, בגיל 45 אפילו דגמנתי, מי היה מאמין.

שינויים ופרידות הם משהו מאד דרמטי אבל כולנו עוברים אותם וכשאני מעלה על הבמה את השינויים שאני עברתי באופן אישי, זה באופן אוטומטי, מפעיל טריגר אצל כל אחד שצופה על המסע שהוא עבר בשנים האחרונות.

את מגיעה לבמה עם רזומה של מופע קודם בתאטרון הבימה שמאד הצליח

נכון, כתבתי, הפקתי, ביימתי ושחקתי יחד עם בן זוגי לשעבר את ההצגה "חשמל" שהתבססה על הסיפור האישי שלנו. סיפור חיים אותנטי על אהבה ותשוקה בעידן המודרני.  שוב, כמו במופע הנוכחי "שינויים" גם שם חומרים מהחיים שעולים על הבמה, זה אחד הדברים הכי חזקים. הופענו אינספור פעמים זו הייתה הצלחה מסחררת, הקהל מאד אהב ותמיד המופע היה "סולד אאווט" כי כשאתה לוקח נושא כבד והופך אותו לקליל זה עושה טוב לאנשים בלב. הם צופים בך ועוברים איזשהי הבנה רגשית שמה שקורה להם בחיים לא חייב להיות כל כך כבד, מכל שינוי תמיד אפשר להתקדם ולהמשיך הלאה.

ואחרי הצלחה זוגית כזו, בסוף, שוב שינוי, ואתם נפרדים

נכון, מסתבר שלא כל זוגיות נועדה להיות לכל החיים. יש זוגיות שפשוט נועדה להביא אותנו לדבר הבא וצריך גם לדעת להמשיך. אבל הפרידה הגיעה בזמן לא ממש טוב, בדיוק התחילה הקורונה, טילים על תל אביב ולסיום גם שברתי את הכתף.

אני בדרך כלל בן אדם מאד פעיל, אם תשוקה לחיים ופתאום מצאתי את עצמי במקום מאד שפוף, מקום של תלות, מקום של הבנה שהכול שברירי, לא רק הזוגיות, בשנייה הכול יכול להתהפך

בתוך התקופה המדוכדכת הזו, אמרתי לעצמי "זה הזמן להתעודד" החלטתי ללכת לחנות ולרכוש גיטרה. בדיעבד, דרך התקופה הזו התחלתי לגלות עוד רובד של האמנית שבתוכי. לא רק שחקנית על הבמה, אלא גיליתי שאני יכולה גם לנגן, לשיר, לכתוב מוזיקה, לכתוב שירה. משהו מתוק פתאום יצא החוצה מתוך כל התקופה המשוגעת הזו.

מהמקום הזה, החלטתי לכתוב מופע שישלב את הדרמות שעברתי בחיים אבל באופן קליל באמצעות שירה שלי על הבמה, שירה של הקהל של שירים מוכרים מתוך שירונים, לפעמים מצרפת מוזיקה חיה על גיטרה וקלידים.

צריך אומץ להפוך פתאום לזמרת ומוזיקאית?

לא, צריך פשוט תשוקה לשיר. אני לא קוראת לעצמי זמרת, אלא מזמינה אנשים לשמוע אותי שרה.  היום בתכניות הריאלטי נהוג למדוד כל זמר אם הוא טוב אם הוא פחות טוב. כולם צריכים להיות "פרפקט", אני לא בעד. אני מדברת עם הקהל על הזכות להגשים את עצמך במלואך בלי צורך להיות "הכי טוב בתחום".

לכן אם התחברתי לתחום השירה והמוזיקה והופעות על הבמה, אני פשוט חולקת את המתנה הזו עם אנשים בלי למדוד האם אני עומדת בסטנדרט מסויים. כי בסופו של יום אנשים לא מתרגשים רק מהביצוע אלא בעיקר מהרגש שמופיע יחד אתו.

למה לא להיות פרפקציוניסטים?

כשניהלתי בעבר בית ספר לציור, מאד הקפדתי עם התלמידים, לא לשאוף לציור המושלם, כי אז תהליך העבודה מלווה בלחץ ובחששות וצורך להוכיח את עצמך. הייתי אומרת להם אומץ הוא לא העדר הפחד, אלא הידיעה שיש משהו חזק ממנו. החיים קצרים ובאנו ליהנות מכל רגע מההגשמה שלנו, רק ככה אפשר באמת להצליח.

מתוך האג'נדה הזו, אני מרשה לעצמי לעלות על הבמה ולשיר, מרשה לעצמי להפיק קליפים שבהם אני שרה ואני פשוט מאושרת מלהגשים את עצמי.

באמצעות המופע, אני פוגשת הרבה אנשים שרוצים להגשים את עצמם אבל פוחדים. "האם אהיה מספיק טוב, האם יצחקו עלי". כולנו בעצם ילדים שגם בגיל 60 או 70 מפחדים לצאת החוצה לבמה או לכל תחום אחר מהפחד לקבל דחייה. לכן, אני מקפידה להיות אותנטית ומעודדת גם אחרים לעשות את זה.

המופע הוא קליל ומהנה או גם דרמטי ומרגש?

אני מאפשרת לקהל לעבור יחד איתי את הכול, אני מדברת באופן פתוח על הכאב שיש בפרידות, על הכאב הפיזי שהיה לי בעקבות בגידת הגוף והשבר בכתף, כולנו עוברים חוויות כואבות, אבל לא תמיד יש לנו רצון להחשף ולדבר עליהן. 

זה בסדר שזה מפחיד, או כואב. מותר גם להיות ברחמים עצמיים אבל עד גבול מסויים. אני תמיד אומרת לעצמי תהיי חמש דקות ברחמים עצמיים, תבכי, תכעסי, תאשימי ואחרי חמש דקות תשאלי מה אני עושה שיהיה לי יותר טוב. כולנו ילדים וזה בסדר לתת לילד הפנימי שבתוכנו לבכות קצת, ניתן לו מקום אבל נמשיך הלאה.

לכן אני מתחילה בטיפול פסיכולוגי לקהל אבל זה ממשיך משם למקום הרבה יותר קליל, מענג, מלא שמחה ושירה ומוזיקה ובעיקר העצמה, אנשים מקבלים השראה להגשים את החלומות שלהם למרות המשברים והשינויים שהם עברו בחיים. זה כמו לעשות אימון מנטורינג רק במקום בישיבה על כורסה מול המאמן אני פשוט שרה את זה, רוקדת את זה ואיתי הקהל עובר איזשהו רטט רגשי.

מה קורה במהלך המופע מבחינה אומנותית

אני לוקחת את הקהל איתי לחוויה של 360 מעלות, משתמשת בחוש השמיעה, הראייה והטעם. באמצעות שירים מקוריים משלי מלווים בקלידים ובפלייבקים, אני מקפידה להחליף תלבושות וסיפורים אישיים בין השירים. לאחר מכן אני משתפת את הקהל באמצעות שירה משותפת מתוך שירונים של שירים מוכרים שקשורים כל אחד לתובנות שאני מדברת עליהן. מרשה לעצמי תוך כדי לזרוק על הקהל שוקולדים לדוגמא בשיר "שוקולד" שכתבתי, אני גם מביאה את ההכשרה שלי כציירת וכמנטורית לצבעים, מעלה אנשים על הבמה ומנתחת אותם בהתאם לצבעים שמאפיינים אותם. הכול שמח, הכול מרגש.

ראיתי את התגובה של הקהל, מה גורם לאנשים לצאת נרגשים כל כך מהמופע?

כי לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה מישהו שיגיד לנו זה בסדר להיות אנושיים, לראות שכולנו דומים בכאבים, בתחושות כל אחד מהסיפור שלו ועדיין אפשר להתרומם מהמקומות האלו ולמצוא מקומות חדשים של שינוי בתוכי. כל פרידה, היא הזמנה לשינוי מבורך.

המופע מדבר על שינויים אבל את בעצם מדברת גם על הגשמה עצמית

אני בעצם מעניקה להם סטרטר, מדליקה את הניצוץ שבתוכם מחדש וזה מה שגורם להתרגשות, כי פתאום הם מבינים שהם לא צריכים להמשיך רק לחלום אלא פשוט להתחיל ולהגשים.

אני משתפת את הקהל שהבמה היא לא מקום טבעי לי, את אולי לא תאמיני אבל אני התחלתי את דרכי עם פחד במה, חרדות, הייתי אדם מאד פרטי. אבל עברתי מסע שבו חלק מהמסע הוא להעז להופיע, להגיד כן להופעה בתאטרון הבימה. או למשל בתחום הציורים שלי שהעזתי להגיע אתם לארצות הברית לגלריות נחשבות.

למדתי לבצע המרה של המילה "פחד" למילה הרפתקאה" . לכן היה לי יותר קל להוציא לאור דברים שחלמתי עליהם. פתחתי בית ספר לציור שהיו בו עשרות תלמידים, הציורים שלי הופיעו בסניפים רבים של רשת סטארבקס ובגלריות ברחבי ארצות הברית. כל מה שצריך הוא רק להעז.

איך את מסכמת את סוד ההגשמה העצמית?

לאהוב את עצמנו, את החיים שיש לנו, את החבילות והמזוודות שהחיים מעניקים לנו, לקבל את עצמנו. להשתחרר אחת ולתמיד מה "מה יגידו" ולהגיד "אז שיגידו". אם אתם רוצים לפרוץ, להשתחרר, להעז, להופיע, להגשים פשוט תעשו את זה.

איך אמר פעם איש חכם? לא משנה מה אני יעשה, בכל מקרה 50 אחוז מהאנשים יאהבו אותי, 50 אחוז לא יאהבו אותי, אז כבר עדיף לעשות מה שאני אוהב.

להזמנת המופע "שינויים" של רונית נוביק לחצו כאן >>