עיצוב מבנים לשימור, קסם שמעניק להיסטוריה חיים מחדש

צילי גלעדי ובשמת אלמגור הן בעלות סטודיו באצ'י שמתמחה בעיצוב פנים ושימור מבנים. ראיון על בתים, נוסטלגיה, רומנטיקה ועל האתגרים המיוחדים שיש בעיצוב פנים עבור מבנים לשימור.

כשמעצבות הפנים החיפאיות צילי גלעדי ובשמת אלמגור התבקשו לעצב את מבנה לשימור בסגנון טמפלרי שעתיד להפוך למלון בוטיק, הן התרגשו לגלות כי במבנה נטוש שנבנה בשנת 1893 עבור משפחה אמידה, עדיין קיימים על הקירות ועל התקרות ציורים מרהיבים שצוירו בידי יוהנס פנדר, צייר טמפלרי.

כמעצבות פנים שמומחיות בתחום השימור, האתגר המרכזי עבורן היה הפיכת המבנה ההיסטורי לכזה שעונה על כל הדרישות ממלון בוטיק, מקום שיצליח להעניק כבוד להיסטוריה העשירה של המבנה, ומצד שני יעמוד בכל חוקי השימור ובתקני הבטיחות ובעיקר בסטנדרט האירוח המודרני.

"במסגרת התהליך הוספנו חדרים, חילקנו אחרת, היה צריך להוסיף לכל חדר מקלחת ושירותים ומטבחון קטן והאתגר הגדול היה להכניס למבנה את כל המערכות המודרניות כמו מיזוג, חשמל דברים שהיו כרוכים בחציבה מיוחדת בקירות העבים ורצון לשמור על המבנה, שלא תיפול אבן מיותרת חלילה בתהליך".

יחד עם היזם, הן הקפידו על כל פרט בתהליך השימור, שחזור ציורי הקיר בידי אמנים, כולל שימור פרטי הנגרות המקוריים עד לרמת מנגנוני הנעילה בחלונות ושימוש בחומרי בנייה וצבעים ייעודיים לשימור שפותחו בוונציה. התוצאה היא מלון מרהיב שמעניק תחושה של חוויה לכל מי שמבקר בו לצד סטנדרט מוקפד.

מעבר לאתגר האדריכלי, הן אומרות, המקום היווה עבורנו אתגר עיצובי מאוד חשוב המתמקד בחוויית המבקר. "רצינו שכל אורח שמבקר במלון ירגיש ויחווה בכול חושיו את הסיפור. שזה יהיה כמו להיכנס לרגע לעולם אחר. לבניין היסטורי שבו הקירות העבים שבחלקם אבן, הרצפה המקורית וגם זו שהוספנו, התקרות המצוירות, החלונות והדלתות שעברו שימור מוקפד, הצבעים שבחרנו גופי התאורה והריהוט – מתאחדים ומספרים סיפור.

ואכן המבקרים הראשונים במלון במסגרת "בית פתוח" בחיפה התפעלו והתרגשו –"אנחנו עשינו את שלנו"  הן מסכמות.

לאתר של סטודיו בא'צי לחצו כאן

להתרגש בכל פרויקט שימור מחדש

מלון יוהנס פנדר הוא אחד מתוך סדרה ארוכה של פרויקטים לשימור שמהווים את ליבת העשייה של "סטודיו באצ'י" המשרד לעיצוב פנים של צילי ובשמת. באתר שלהן ניתן לראות פרויקטים מסחריים רבים לצד בתים פרטיים ודירות אותן עיצובו. "מתחם האירוח ג'וזפין"  "בית סריויאטי" "וילה סרא" "מלון ערבסק" "מסעדת אורי בורי" "מוזיאון נשים" אנה פורטה מתחם אמנות ועיצוב" הם חלק מהשמות. כשמדובר בפרויקטים של שימור הן מתרגשות בכל פעם מחדש לחקור את העבר ולהפיח מחדש חיים במבנה.

"אני קוראת לזה ציר הזמן" מתארת צילי "בכל מבנה יש חיים שהתקיימו בו בעבר, יש את ההווה ואת העתיד.  התחושה היא שאנחנו חלק מציר הזמן ואנחנו אלו שצריכות לספר את הסיפור, להתחבר למה שהיה קודם ולהשאיר משהו לעתיד."

את בשמת דווקא מרגש לראות את הטכנולוגיות ששימשו את הדיירים בעבר "אני אוהבת להביא את החכמה העתיקה אל החיים המודרניים, כשעיצבנו את פרויקט 'וילה סרא' למשל גילינו טכניקה שהשתמשו בה לייבוש הלחות בקירות העבים באמצעות שברים של כדי חרס, אנחנו החזרנו אותה לחיים באמצעות עיטורים משברי חרס מקוריים שהבאנו במיוחד מרשות העתיקות.

או כמו לדוגמה מערכת הובלת מים שבעיני זו טכנולוגיה מדהימה, מרגשת אותי טכנולוגיית של הבניה עם הקמרונות שמאד חכמה בעיני. תמיד נראה לנו שאנחנו בעידן המודרני המצאנו את הטכנולוגיות החכמות, אבל המבנים הללו שרדו מאות שנים. לפעמים אנחנו אפילו מגלות דברים מפתיעים בין הקירות ששופכים אור על העבר."

מה לדוגמה גיליתן?

למשל באחד הפרויקטים גילינו בתוך האבנים תחובים עיתונים מקוריים משנת 1940, מגלים ציורי קיר, קשתות, טכנולוגיות, דברים שלא היינו מוכנים אליהם.

"מדהים לחשוב איך חיו כאן בעבר" אומרת צילי "אנחנו חוקרות כל מבנה בשימוש שהתבצע בו, מי התגורר בו בעבר. האם היו כאן משפחות עשירות שהביאו אתן חומרי גלם מאירופה, האם הייתה קומה של העובדים שניתן לראות שפחות השקיעו בה, איפה היו חדרי הילדים אם מדובר בבית של משפחה אמידה, החיים מתעוררים מחדש בין האצבעות"

אבל הדבר שהכי מרגש הוא הרגע שבו הן מסיימות את המלאכה, ופתאום מחורבה נטושה, בניין עלוב מתגלה מבנה אבן יפיפה מלא ברוח חיים חדשה.

איך הגעתן לתחום?

"לי אישית לא הייתה הרבה ברירה" צוחקת צילי "אימא שלי מאז ומעולם התעסקה באמנות וזה היה מרכיב מאד מרכזי שעליו גדלתי בבית. בהתחלה חשבתי שאתעסק בתחום הסטיילינג, אבל מהר מאד הלכתי ללמוד עיצוב פנים, עבדתי בלונדון בפרויקטים שונים שחלקם קשורים בשימור וכשחזרתי לארץ הגעתי בלי להתכוון לרשות העתיקות ושם עבדתי כאדריכלית השימור בעכו במשך ארבע שנים, משם הפכתי להיות עצמאית. אני מרגישה שזה פשוט הייעוד שלי, ומעולם לא רציתי לעשות משהו אחר, אני פשוט מאוהבת בתחום"

בשמת מספרת שדווקא הייתה לה דרך ארוכה עד שהגיעה למקצוע שהיא כל כך מחוברת אליו. "הגעתי לתחום הזה די מאוחר, הרבה שנים הייתי בתחום של ניהול ארגונים, אבל אחרי שעיצבתי בעצמי את הבית שלי הבנתי שאני ממש אוהבת את התחום. אני אוהבת אנשים, אוהבת להיות שם בשבילם עם אסתטיקה ואומנות. אני בעיקר אוהבת את החלק של התכנון, לקחת חלל ולהוציא ממנו את המקסימום."

אגב, כחלק מהנאמנות למלאכת עיצוב פנים של בתים לשימור. גם משרד העיצוב שלהן שוכן בתוך "אנה פורטה" מבנה נוסטלגי משנת 1936 שהפך לחלל משרדים מעוצב. את השיפוץ הן ערכו במשך כחודשיים במטרה לשמר את האלמנטים המקוריים כגון החלונות, דלתות העץ והרצפות המקוריות.

עיצוב עושים באהבה

"נפגשנו אני וצילי כקולגות ופשוט נהיינו חברות, אנחנו עובדות מתוך אהבה למקצוע, אהבה אחת לשנייה ואהבה למשרד. עם הזמן הבנו שיש יתרון בעבודה משותפת, ביחד אנחנו יכולות לתת יותר ללקוחות."

"אנחנו מתמחות בעיצוב, תכנון, שימור וליווי ופיקוח על בעלי המקצוע. אבל צריך לזכור גם את המרכיב החמישי: חלק גדול ממלאכת עיצוב הפנים וליווי הלקוחות הוא התמיכה הרגשית, עיצוב פנים בתחום השימור נושא בחובו מטבע הדברים קונפליקטים רבים ואתגרים מתישים וצריך להעניק תמיכה רגשית ללקוחות."

"מצד אחד אנחנו לא כופות את דעתנו מצד שני אם אנחנו יודעות מתוך ראייה של התמונה השלמה שהחלטה מסוימת היא לא נכונה עבור הלקוח, אנחנו יודעות לשחרר התנגדויות ולוות בדרך מאד נעימה וסבלנית. אנחנו מתמסרות באופן טוטאלי לכל תהליך. " מוסיפה צילי

"יש משפט שאנחנו אוהבות של מאיה אנג'לו : אנשים תמיד ישכחו מה אמרת, ישכחו מה עשית אבל אנשים תמיד זוכרים כיצד גרמת להם להרגיש."

מה האתגרים המרכזיים בעיצוב פנים במבני שימור?

"זה נכון שיש הרבה רומנטיקה במבנים לשימור, אבל רוב העבודה מורכבת מתכנון מקצועי ויסודי. צריך לדעת לקבל את ההחלטות הנכונות שיעברו בוועדה לשימור שבה אנחנו מייצגות את הלקוח. זה לא כמו מבנה רגיל שאתה יכול להזיז קירות או לחלק את החדרים שונה ולאף אחד לא אכפת." אומרת צילי

"למשל בפרויקט 'ג'וזפין' הייתה קשת שבורה, חסומה על ידי קיר, שהיה לנו מאד חשוב לפתוח אותה רצינו להביא אותה לידי ביטוי, רצינו שהיא תהיה חלק מחדר רביעי שהוספנו למבנה. היה ויכוח מאד גדול בוועדה לשימור האם חשוב שיראו את שתי הקשתות במבנה יחד או לא."

"בנוסף לצד הטכני, ישנה גם ההיסטוריה של המקום שניתן לקרוא אותה  בתיק תיעוד, המסמכים שמתעדים את כל ההיסטוריה של המבנה ככל שאפשר אחורה, תיק תיעוד מעניק הרבה אינפורמציה, ובכל פרויקט שבו אנחנו נוגעות, אנחנו מתבססות על האינפורמציה הזו ומתייחסות אליה בהמון יראת כבוד."

"הדבר הכי מורכב בשימור" מוסיפה בשמת "זה להכניס את המערכות המודרניות כמו חשמל ואינסטלציה לתוך המבנה, להתאים אותו לתקנים, מפני שבמיוחד במבנים מסחריים כגון בתי מלונות או מסעדות יש רשימה ארוכה של התקני בטיחות כגון גלאי אש וכו' שלפעמים עומדים ממש בקונפליקט עם הרצון לשימור מלא."

 ריצה למרחקים ארוכים

כאשר מדובר במבנים לשימור, המלאכה היא רבה,  מהרגע שבו שוכרים היזמים את שירותיהן ועד גמר המלאכה יכולות לעבור כמה שנים טובות.

"כשמדובר במבנים לשימור ובמיוחד המסחריים כגון מרחבי אירוח, זה יכול לקחת שנתיים וחצי שלוש עד שהמלאכה מסתיימת. אבל צריך לזכור שמדובר לעיתים קרובות בבתים שחיכו בסבלנות מאות שנים עד שנגיע לעצב אותם מחדש, אני מאמינה שצריך להעניק להם מספיק כבוד בדרך לשימור." הן אומרות.

"מטבע הדברים הלקוחות שלנו הם אנשים שמבינים שיש משמעות מאד גדולה למרחב שבו הם עומדים לחיות ומבינים כמה חשוב תכנון מדויק, שהמקום יוציא מעצמו את המקסימום. לרוב יש להם את המשאבים ואת היכולת להשקיע ולהתמסר לתהליך "

"מה שחוסך את הזמן הוא שאנחנו לא עובדות לבד, אנחנו צוות שלם של משרד בתחום התכנון והעיצוב ויש לנו מחלקות שונות שנותנות מענה לכל צורך. "

לאתר של סטודיו בא'צי לחצו כאן