פרשת תולדות: המצא לנו מחילה

פרשת השבוע "תולדות" מספרת על לידת התאומים של יצחק – עשיו שנולד ראשון, ואחיו יעקב- אבי האומה. בהמשך הפרשה אנו לומדים על מערכת היחסים המורכבת בין יעקב לעשיו. יעקב הוא 'איש תם', ואילו עשיו 'איש שדה'. בסיום הפרשה יעקב שומע בקול אמו ומתחפש לעשיו וכך גונב ממנו את הברכה.
אחרי שהתורה מתארת את מנוסתו של יעקב מאחיו שביקש להורגו, התורה מתארת את נישואיו של עשיו לאשה נוספת: "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו… וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל… על נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה". חז"ל מסבירים שעשיו התחתן כעת כדי להכעיס את אביו, בכך שנשא אישה נוספת שאינה כשרה.

חז"ל מסבירים את השינוי בשמה של אשתו של עשיו- פעם "מחלת", ובמקום אחר "בָּשְׂמַת", ועונים שהשם "מחלת" מזכיר את המילה 'מחילה' כדי ללמד שמוחלים לכל חתן ולכלה על כל החטאים שלהם.
לכאורה תמוהה הבחירה של התורה לממד כלל כל כך יסודי, על הזכות הגדולה שיש לחתן ולכלה, דווקא מנישואים כל כך בעייתיים של דמות מורכבת כעשיו?!
מדוע נמחלים לחתן ולכלה כל החטאים? הדבר קשור קשור למטרת הנישואים- מימוש הציווי 'פרו ורבו', והבאת ילדים לעולם. כשבני זוג יוצרים חיים חדשים, הם עושים זאת בעזרתו של "השותף השלישי"- הקב"ה. הפעולה הזו כל כך נעלית עד שמוחלים לאדם על כל עוונותיו.
התורה מלמדת את העיקרון הזה באמצעות סיפור נישואיו של עשיו, כדי ללמד אותנו, שגם אדם נמצא במצב רוחני ירוד כמו עשיו- שמבקש להרוג את אחיו ומתחתן על מנת להכעיס,– בכל-זאת, אפילו הוא, בשאתו אישה, נמחלים עוונותיו.