tzvi.tפרשת השבוע 'שלח' עוסקת ברובה בשיגור שנים-עשר המנהיגים ששלח משה לרגל בארץ-ישראל, ובדיבה שהוציאו על הארץ כשחזרו. האירוע הסתבך והפך להפגנה המונית, והסתיים בעונש של 40 שנות נדודים במדבר, במהלכם מת כל אותו הדור, ורק צאצאיהם זכו להיכנס לארץ בסופו של דבר.
התורה מספרת שהתנהגות המרגלים לא הייתה אחידה: בעוד שעשרה מהם התמקדו בתיאור פאסימי ויצרו דמורליזציה, שניים מהם- יהושע בן נון וכלב בן יפונה, דווקא תיארו בחיוב את הארץ ואת היכולת לכבוש אותה. בהמשך זכו השניים הללו ליחס מיוחד- יהושע נבחר לממשיך דרכו של משה בהנהגה ולהוביל את העם לארץ המובטחת, וכלב זכה גם הוא להיכנס לארץ ולקבל בה נחלה מובחרת.
חז"ל מסבירים כיצד קרה שיהושע וכלב פעלו אחרת משאר המרגלים- למרות שכולם היו מנהיגים קדושים: יהושע זכה בזכות התפילה והקשר המיוחד שלו עם משה רבנו. כלב זכה בזכות העובדה שבחר ללכת לבדו לחברון על מנת לבקר במערת המכפלה בחלקתם של אבות האומה- אברהם יצחק ויעקב.
הביקור בקברי האבות היה עבור כלב מעין מצפן יהודי, שהזכיר לו את הערכים שלו וסייע לו שלא להיגרר אחרי סחף חברתי שהתבסס רק על טענות רציונאליות. לכן שאר המרגלים- שנשענו בעיקר על הנחות הגיוניות, דיברו דיבה על הארץ, בעוד שיהושע וכלב- שהיו קשורים לאבות האומה, בחרו לדבוק באמונה בהבטחה האלוקית וביכולת לזכות ולרשת את ארץ ישראל.
לפעמים כשהשגרה סוחפת אותנו, חשוב להתחבר מחדש לשורשים ולהיזכר מהי ההצדקה לזכות שלנו על ארץ ישראל.