פרשת השבוע 'קורח', פותחת בתיאור אירוע דרמטי, בו חותרים קורח ועדתו כנגד מנהיגותו של משה רבנו, וכנגד אחיו אהרן הכהן וצאצאיו הכהנים.
קורח ביחד עם 250 מנהיגים מתוך העם, הציגו שורה של טענות כנגד משה, שהכותרת המרכזית שלהן היתה קריאת קורח "מדוע תתנשאו על קהל ה'?!"-דרישת צדק חברתי וצמצום מוחלט של אי השוויון בחברה. הם ניסו לבצע הפיכה וליטול חלק בהנהגה.
בהמשך מתארת התורה כיצד הקב"ה פתח את האדמה תחת רגליהם של קורח ועדתו, שנבלעו באדמה כעונש על המרד, ביחד עם אלפים שמתו לאחר מכן במגפה.
מי שהוחרגו מהעונש החמור הם בני קורח, עליהם מעידה התורה שלא מתו. רש"י מביא את דברי המדרש לפיהם בשעת המחלוקת בני קורח התחרטו וחזרו בתשובה בתוך ליבם, ולכן "נתבצר להם מקום גבוה בגהינם וישבו שם".
דברי רש"י מעוררים כמה שאלות ובהן: אם בני קורח אכן חזרו בתשובה, מדוע בכל זאת בלעה אותם האדמה, ואם חזרתם בתשובה לא התקבלה מדוע נשארו בחיים וניצלו?
התשובה היא שחזרתם בתשובה אכן היתה מוחלטת, אלא שהיא התרחשה בליבם בלבד ולא באה לידי ביטוי באופן חיצוני. לכן מצד אחד ניצלו ונשארו בחיים, אולם מאידך מכיוון שהשותפות שלהם במחלוקת היתה פומבית והחרטה חשאית, ראו כולם שנבלעו באדמה ביחד עם שאר המורדים.
אנחנו רואים כאן את עוצמת החזרה בתשובה שיכולה להתרחש ברגע אחד, ומאידך את החשיבות בכך שהצדק יראה ולא רק יעשה.