פרשת ניצבים: התורה נגישה לכל יהודי

תחושת חוסר המסוגלות בהקשר הזה היא רק תירוץ והנחה שאנחנו עושים לעצמנו

בשבת האחרונה בשנת תשע"ה, קוראים בתורה את פרשת 'נִיצָּבִים', ובה "נאום המלך"- דברי משה רבנו לעם ישראל ביום פטירתו. בהמשך הקב"ה כורת ברית עם בני-ישראל לדורותיהם, ומנבא את הדברים שעתידים לבוא על העם.
כחלק מצוואתו הרוחנית, מפציר משה בעם לשמור ולקיים את התורה. "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת … לֹא רְחֹקָה הִיא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא… וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם… כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".

לכאורה הדימויים שבהם התורה משתמשת מיותרים, והרעיון היה ברור גם אם התורה היתה מסתפקת באמירה, לפיה מדובר בציווי שהוא ישים ו"קרוב מאוד".

אלא שתוספת זו היא צוואה לכל בני ישראל בכל הדורות- גם בימינו: לפעמים נדמה ליהודי שהתורה או חלקים ממנה אינם נגישים לכולם. מבחינתו הקיום הוא מעבר למיגבלות שלו, ולכן מעניק לעצמו פטור מקיום ושמירת התורה והמצוות.

לכן מדגישה התורה באמצעות המטאפורות הללו: התורה נגישה לכל יהודי וקיומה הוא בר השגה. כל יהודי מקבל יחד עם האתגר את הכוחות הנדרשים לקיים אותו בהצלחה. תחושת חוסר המסוגלות בהקשר הזה היא רק תירוץ והנחה שאנחנו עושים לעצמנו.

התזכורת הזו חשובה במיוחד ערב ראש השנה, כשאנחנו נדרשים לקבל החלטות טובות לשנה החדשה.