פרשת ויחי: ברכה אחרונה

גם כשאנחנו נדרשים להחליף לרגע תפקיד, אנחנו מקבלים את הכוחות לעשות זאת

פרשת השבוע 'ויחי' מסיימת את ספר בראשית- הראשון מחומשי התורה. הפרשה עוסקת ברובה, בפרידה של יעקב מבניו לפני מותו. בפסוק האחרון של הפרשה מספרת התורה על מותו של יוסף הצדיק והטמנתו במצרים.
עוד לפני שנפטר, יעקב מברך את כל אחד מבנו בברכה מיוחדת, הקשורה לניצול נכון של האופי ותכונות הנפש שלו. כך למשל: יהודה שלוקח אחריות- מתברך במלוכה, זבולון בהצלחה בעסקיו, יששכר בשקידתו בלימוד התורה וכך הלאה. אחרי שהתורה מתארת את כל הברכות, אומרת התורה "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם".
יעקב מברך שוב את כולם, אחרי שברך כל אחד בנפרד, כדי לתת מסר עבורנו: לכל אחד יש יתרון יחסי וכישרון מיוחד בתחום מסויים, שעליו לנצל לקדושה והצטיין בו. כך מי שמוכשר במיוחד בשירה מנצל את זה לשמח אנשים במוזיקה, אדם שניחן בכושר רטורי, ישתמש בזה לנאומים ותקשורת בקדושה, וצייר יכול לנצל את האומנות, ולהוות השראה לאחרים. זוהי הברכה הפרטנית של יעקב, לאדם ניתנים הכוחות והשפע על מנת להשתמש נכון בכישרונות שנתן לו הבורא ולנצלם לקדושה.
אולם אחר כך יש ברכה נוספת " אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם"- על אדם לדעת שהוא נדרש גם לצאת מהרגילות ו'אזור הנוחות', ולעשות דברים שאינם טריוויאלים עבורו. כך יישכר הלמדן עוסק גם בצדקה, זבולון הסוחר קובע עתים לתורה, וגם אדם שבטבעו אינו מנהיג- לוקח אחריות ומוביל את סביבתו, כשנדרש לכך.
בזכות ברכת יעקב, גם כשאנחנו נדרשים להחליף לרגע תפקיד, אנחנו מקבלים את הכוחות לעשות זאת כאילו נולדנו לזה.