פרשת ואתחנן: העצים הנדיבים

השבת פרשת 'ואתחנן' בני ישראל ממשיכים לשמוע ממשה את סקירת אירועי שנות המדבר. בפרשה גם מתואר מעמד הר-סיני, מופיעה בה פרשת 'שמע ישראל' וניתנו בה אזהרות לשמור על ייחודו של עם-ישראל לעתיד.
היום יום שישי, חל התאריך חמישה עשר (ט"ו) בחודש אב, עליו אומרת המשנה "לא היו ימים טובים לישראל כמישה עשר באב ויום הכיפורים".
הגמרא מפרטת ששה אירועים היסטוריים שהפכו את התאריך הזה ליום טוב לעם ישראל. אחת מהסיבות היא שבזמן בית המקדש בתאריך זה הפסיקו מידי שנה לכרות עצים לטובת הקורבנות. הסיבה לכך קשורה בכך שהעצים הכשרים למזבח חייבים להיות יבשים וללא תולעים, ולאחר שחום הקיץ מגיע לשיאו בט"ו באב, השמש אינה מייבשת את העצים הכרותים במהירות, ונכנסים בהם תולעים ונפסלים למזבח. לכן, משהשלימו את המצווה, והיו מוכנים כבר עצים למערכה עד הקיץ הבא, עשו אותו יום שמחה.

אולם הסבר זה עדיין לא מסביר מדוע יום זה כל כך משמעותי, עד שהוא מושווה ליום הכיפורים?!
ההסבר הוא שיום זה מגיע בעקבות תשעה באב- יום האבל והחורבן, שצויין בשבוע האחרון. תשעה באב הוא תאריך עצוב בתולדות עם ישראל, ובו בין היתר נחרבו בתי המקדש. הגמרא מספרת שהסיבה לחורבן בית המקדש השני היתה בגלל שנאת חינם בתוך עם ישראל. השמחה הגדולה ב-15 באב, קשורה לכך שהוא מגיע לאחר השפל של 9 באב.
העצים היו באותה תקופה מוצר יקר ערך ויקר המציאות. העובדה שאנשים מוכנים לתרום עוד עצים לבית המקדש, כדי שמי שאין לו עצים משלו יוכל להקריב קורבנות, מבטאת נתינה לזולת ללא חשבון.
עניין העצים כמו האירועים הנוספים שאירעו בתאריך זה, באים לבטא את הכח שיש לכל אחד מאיתנו ביום זה- להוסיף באהבת ישראל ובכך לתקן את סיבת החורבן ולהביא את הגאולה השלימה ובניין בית המקדש השלישי.