tzvi.tכשאתם לא אמורים לעשות משהו טוב, מותר לכם לא להתאמץ יותר מדי
פרשת השבוע וארא מתארת את הניסיונות של משה לגרום לפרעה לשחרר את בני ישראל מעובדת הפרך, ולאפשר להם לצאת ממצרים. בפרשה מסופר על שבע המכות הראשונות שחטפו המצרים, כשלאחר כל מכה פרעה מתעקש שלא לשחרר.
לאחר מכת הדם, הגיעה המכה השניה: משה דורש מפרעה לשלוח את ישראל ממצרים, ומאיים: שבמכה הבאה "…וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ…". פרעה מסרב ואז ה' מצווה שאהרן יכה על היאור ותחל מכת הצפרדע. חז"ל מספרים שאהרן למעשה יצר רק צפרדע אחת, ובכל פעם שהמצרים הכו בה, נוצרו נחילים של המוני צפרדעים שהציפו את מצרים.
לכאורה, מכיוון שאדם מצווה לעשות את המצוות בשלימות, מדוע אהרן הסתפק בצפרדע אחת, ולא יצר בעצמו את נחילי הצפרדעים?
ההסבר לכך נעוץ בסוג המצווה: כשמדובר במצווה שכרוכה במעשה טוב כלפי הזולת, כמצוות צדקה, אכן יש לעשות בשלימות ו"המתחיל במצווה- אומרים לו "גמור"". אולם כשמדובר במעשה שכרוך בגרימת צער וסבל לזולת, פה צריכים להסתפק במינימום ההכרחי, ולכן אהרן עוצר אחרי הצפרדע הראשונה.