ביהדות דווקא לא ממש רואים עידוד לפיתוח פנטזיה, למרות שבודאי ישנה השפעה : התלמוד והמדרשים מלאים במלאכים, שדים, קמיעות ועוד. אך זה בטל לעומת הדברים ה"רציניים" המופיעים שם: חקירה, הלכה ומשפט, דברים ארציים ופרקטיים לחלוטין
ד"ר עידו חברוני הוא איש ספרות. את השכלתו הספרותית התחיל לרכוש עוד בגיל צעיר, כשקרא את סיפורי חסמב”ה כילד. כיום הוא משמש כמנהל החינוכי של המרכז האקדמי 'שלם'.
הוא בוגר ישיבה גבוהה ובוגר לימודי ספרות עברית, ספרות משווה ופסיכולוגיה. כמו כן, הוא חוקר ספרות חז״ל, מרצה לספרות קלאסית, מתעניין בתיאוריה יונגיאנית וחובב ספרות פנטזיה.
מהר מאוד הצטרפו אל חייו גיבורי הפנתיאון היווני, לירון זהבי וחבורתו ודמויות כמו הרה, זאוס, אתנה, ואודיסאוס במערת הקיקלופ היו לו מאז לבני לוויה קבועים.
לאחר סיום לימודי התיכון בחר ללמוד בישיבה, ישיבת שבי חברון, שם גילה את עולם הפרשנות. באוניברסיטת בר אילן למד פסיכולוגיה וספרות, ובין עולמו האפל של פרויד לעולמו העשיר של יונג, הפליג גם לארצות רחוקות בעקבותיהם של שייקספיר, ודוסטוייבסקי; התענג על ביאליק ואלתרמן, וצלל בעקבות יונה פרנקל למעמקי הסיפור התלמודי.
עם סיום הדוקטורט הצטרף לצוות ההקמה של מוסף התרבות של “מקור ראשון”, שם כתב, בין השאר, טור שבועי על סופרים מפורסמים כמו דיקנס, המינגוויי ובורחס.
בעשור האחרון לימד במכללת אורות ובמכללת הרצוג קורסים בספרות חז”ל ובספרות פנטסיה ושימש כדיקן עמיתים במכון מנדל למנהיגות, שם לימד קורסים על ספרות המופת המערבית ועל הסיפור היהודי-ישראלי.
הוא מספר כי המפגש עם "האחר", "אינו אלא מפגש עם הזר שבתוכנו. מפגש זה, החיוני לבניית האישיות שלנו, מעמת אותנו עם צדדים נחבאים שלנו עצמנו".
לדידו, הספרות התלמודית עשירה בתיאורי מפגשים שכאלה בין חכמים ל"אחרים" זרים ומוזרים, מושכים ומאיימים, שדרכם מתוודעים הגיבורים לאפשרויות קיומיות שעד כה לא הכירו בהן. חיות הקודש מבוסס על דיאלוג חופשי בין המסורת היהודית למערבית. חירות אנושית מול גורל, מפגשים עם מכוערים, עניים וחוטאים, או דווקא עם נשים עצמאיות, כמפגשים המשנים את ההסתכלות על המציאות; הקשבה והכלה של קצוות רעיוניים רחוקים כחלק הכרחי מבניית חברה טובה – אלה הם מקצת מתכני הספר שלפניכם.
על ספרו 'חיות הוקדש -יצורי הפרא בבית מדרשם של חז"ל
"זהו ספר שנולד מתוך רצון למצוא דרך חיים בסיפורי חז"ל והוא מבקש להשיב לאגדה את תפקידה כמקור להתחדשות השיח היהודי הפנימי וגם להציע אותה כתשתית לביסוס דיאלוג בין היהדות לבין העולם שמסביבה", מספר חברוני.
עד כמה באמת השפיעה היהדות על עולם הספרות הפנטסטית ועל המדע הבדיוני?
"אני חושש שלא הרבה. לפני כמה שנים התפרסם מאמר בתחום והכותב טען שהיהדות מסתדרת הרבה יותר טוב עם מדע בדיוני מאשר עם פנטזיה. וכאן יש הבחנה חשובה: אוהדים אמתיים של פנטסיה אינם אוהדים מדע בדיוני.
מד״ב מבוסס על ההנחה שבתוך הסיפור אין שום מסתורין והכל מדעי. פנטסיה בנויה על אמונה בכוחות נסתרים. פנטסיה קשורה יותר לעבר ואילו היהדות, כך טען אותו כותב, מכוונת לעתיד המשיחי. ספרות הפנטסיה המערבית מושפעת בעיקר מעולם האבירים, המכשפות והדרקונים של ימיה״ב ולכן היא פחות קשורה ליהדות. אני לא מסכים אתו לגמרי, אבל בפועל ספרות הפנטסיה המערבית העכשווית מושפעת בעיקר מעולם האבירים, המכשפות והדרקונים של ימיה״ב ולכן היא פחות קשורה ליהדות. אבל, אני חושב שיש לספרות היהודית הרבה מה לתרום לעולם הפנטסיה ואת זה אני מנסה לעשות בספר – לחשוף יסודות פנטסטיים בספרות חז"ל ולהכניס אותם לדיאלוג עם הספרות המערבית המוכרת. בסופו של דבר, השאלות האנושיות הן אותן שאלות והמסורת היהודית מציעה לפעמים זוויות מבט חדשות שלא מוכרות במסורת המערבית המקובלת".
האם היהדות מעודדת דמיון ופנטזיה ? מהו דמיוני על פי ההלכה היהודית ?
"ה״יהדות״ זה דבר רחב מדי. ספרות חז״ל שבה אני עוסק בספר שלי בהחלט בנויה על דמיון מאוד מפותח ויש בה הרבה פנטסיה. שמתי בכוונה את שתי השאלות יחד מפני שכאן נמצאת התשובה העצובה. למרות שלפחות מחצית מספרות חז״ל היא אגדה, המסורת היהודית בחרה להתמקד בפיתוח ההלכה תוך זניחת החלקים הסיפוריים-דמיוניים. העניין הוא שזו לא רק פגיעה בחלקים היצירתיים – החשובים לכשעצמם – אלא גם לדעתי אחד הגורמים שתורמים להרחבת הקרע שיש היום בזהות היהודית. אני מודאג מהמתח שיש היום בנוגע לזהות יהודית ואני חושב שזו תוצאה של העובדה שזהות יהודית הצטמצמה עם השנים לשמירת הלכה.
כך יוצא שהדתיים חושבים שיש להם מונופול על היהדות והחילונים מוצאים את עצמם במגננה מכפיית ערכים ורעיונות שלגמרי זרים להם. אני חושב שבתור תלמידים של חז״ל עשינו עבודה לא טובה. לקחנו את ההלכה ברצינות גדולה – אולי גדולה מדי – אבל לא התייחסנו כמעט לאגדה. הספר שלי מציע קריאות חדשות באגדות חז״ל בהתייחסות לנושאים שמעניינים אותנו היום, ובמיוחד בנוגע ליחס לאחרים – למי שחושב ומתנהג אחרת ממך. בסיפורים האלו אני מוצא יחס מכבד ואפילו חיפוש אחרי מפגשים קשים עם מי שחושב אחרת ממך וחי בצורה שונה. דווקא בהם יש הזדמנות להתפתחות.
אני קורא את אגדות חז״ל לאור תפיסות פסיכולוגיות – בעיקר הרעיונות של פרויד ויונג. הסיפורים עוסקים במיניות, בחכמים מפורסמים, כמו רבי עקיבא, שאנחנו רגילים לראות אותו צדיק גמור, אבל התלמוד לא מהסס לספר עליו שפעם רצה לשכב עם אישה בראש העץ… רואים שזה סיפור מוגזם וחזק שדווקא רוצה שלא נישן בשקט. הוא מנסה כמעט בכוח לגרום לנו לחוסר שקט כשנחשוב על הרב הלהוט שמטפס על העץ רק בגלל שראה עליו אישה יפה. זה לא מה שמלמדים בישיבות וזה נותן הזדמנות לחשוב אחרת לגמרי על היהדות שירשנו."
האם המכוער והאחר הוא נתפס כדמיוני 'דמוני' ?
בהחלט. זה מה שאני מראה לאורך הספר. התפיסה האנושית הבסיסית, האוטומטית, היא שכל מי שאינו נכנע לסדר שאני מאמין בו הוא אויב ומאיים ולכן רוב התרבויות מקדישות הרבה אנרגיה למלחמה באחר הדמוני. הגישה שאני מזהה בסיפורים שבהם אני עוסק בספר היא של ראיית האחר כהזדמנות, כשער לאפשרויות קיומיות חדשות. כל תרבות היא בהכרח הגדרה של מציאות ולפיכך דורשת דחייה של אפשרויות אחרות. אין דרך אחרת לחיות. השאלה היא כיצד בכל זאת שומרים על פתיחות כלפי אפשרויות אחרות כי זה בסופו של דבר מעניק יותר חוזק אפילו בחינה חברתית – כך יכולים לשמור על חברה שיש בתוכה אי הסכמות. רק ההבנה שכל צד מציג אפשרות קיומית מעניקה הזדמנות לחברה יציבה שמכילה צדדים שונים וגם מנוגדים. אני הולך בספר בעקבותיו של אריך נוימן, תלמידו היהודי-ישראלי של יונג, שביקש למצוא דרכים חדשות שבהן האדם והחברה מכירים ב"אחרים" שלהם לא כדמונים אלא כהזדמנות להרחבת התודעה.
סופר דתי נוסף מוציא גם הוא ספר פנטזיה לבני הנעורים. הסופר דניאל שלם רקח סיפור פנטזיה מקורי ומצמרר מאבני הבניין של התרבות היהודית.
דניאל שלם, בוגר ישיבת הקיבוץ הדתי. נגר במקצועו ועובד במוזיאון המדע בירושלים. סיפורו 'סיפורי מלאכים' נדפס בקובץ "אהבה ומצוות אחרות" (2008). מתגורר ביישוב אלעזר בגוש-עציון ואב לשניים.
נולד בירושלים ב1969 וגדל בה. למד בישיבת הקיבוץ הדתי ובמסגרתה שירת בשריון 3 שנים. לאחר מכן למד הנדסאות ביוטכנולוגיה, ומיד עבר ללמוד נגרות.
כיום עובד כנגר ובונה מוצגים במוזיאון המדע בירושלים. גר באלעזר בגוש עציון ולו חמישה ילדים.
אוהב מאד לקרוא ספרים ישנים, נוער וספרי מסעות. בין לבין כתב שלושה ספרים (כולם בידיעות ספרים), כשהאחרון שבהם הוא "הגולם".
"לדעתי ביהדות דווקא לא ממש רואים עידוד לפיתוח פנטזיה, למרות שבודאי ישנה השפעה : התלמוד והמדרשים מלאים במלאכים, שדים, קמיעות ועוד. אך זה בטל לעומת הדברים ה"רציניים" המופיעים שם: חקירה, הלכה ומשפט, דברים ארציים ופרקטיים לחלוטין", הוא מספר.
זאת לעומת תרבות היסוד של רומא ויוון למשל, שם מפותח הרבה יותר העולם הפנטסטי של האלילים השונים, עלילותיהם והיחסים ביניהם. הדמיון במדרשים תמיד יהיה מכוון למטרות נעלות :יראת שמיים ותיקון המידות. לא השתמרו סיפורי דמיון סתם.
בהמשך, ישנה ספרות פנטסטית בכמות מרובה – אגדות וכל סיפורי החסידים למיניהם. אך גם זו אינה פנטזיה לשמה, אלא, נקרא לזה, פנטזיה "לצורך". כלומר אם הרבי מצליח לבצע מופת דמיוני, הרי זה כנגד הפריץ הרשע, או העניות (הרשעה גם כן). ואם מדובר בעז תמימה שיודעת למצוא את הדרך דרך מערה סודית ישירות לארץ ישראל, או המעשה הנורא ברבי יוסף דילה דנה, כל המעשיות הללו לקחו את הדמיון לשרת צרכים חשובים : הגלות המרה, העוני, שלטון הגויים הרעים וכו'. לא נמצא סיפורי פנטזיה לשמה, כמו שר הטבעות, או אפילו אגדות האחים גרים, אלא שוב, הכול יענה על צורך "יהודי"
הדמיון ביהדות: מהנבואה באנו ואל הנבואה אנו שואפים לחזור, לעתיד לבוא. הנבואה כולה דמיון קדוש, המחובר לרוח הקודש, ובזמן קבלתה אין לה קשר עם הלכה ומשפט. אז כמו שהיהדות נזהרת מדמיון שייצא מכלל שליטה, בד בבד יהיה לדמיון מקום נכבד כאשר הוא יופיע בצורה "נכונה" וקדושה.
לכתוב אגדות חדשות באותה מתכונת של ספרות המדרשים – לדעתי זה כבר לא יעבוד. מה שנכנס לקאנון נכנס, והשאר כבר לעולם לא יהיה שייך. מה שכן, ספרים רבים הנכתבים בימינו יכולים להיקרא מדרש חדש. אמנם הם בשפה אחרת ובמתכונת אחרת, אך בהחלט הם מהווים פרשנות, תפילה והכוונה במידות שונות ממש כמו המדרשים הקלאסיים.
לגבי האחר: בגלל שהיהדות ביסודה מאמינה באל אחד, בעומק העומקים גם הרע מכל ודמוני מכל – לא ממש מנותק ממקור הטוב. לכן לא נמצא גיבורים רעים דמיוניים, אלא רק "פרקטיים" – עמלק, רומא ובבל, והפריץ".