tzilipwאוכל אמיתי הוא לעולם טעים, אולם לא כל מה שטעים הוא גם מזון. בנוסף, כאשר מתחילים לפשפש בטיבו של חוש הטעם מגלים כמה הפתעות שכדאי לקחת בחשבון
לרבים הרעיון נשמע טוב מכדי להיות אמיתי. פשוט לאכול מה שטעים? באמת? משהו פה נשמע לא הגיוני…
ובאמת, זה טוב מכדי להיות אמיתי. חוש הטעם של רובנו עובר עם השנים התעללות של ממש וכמעט ששוכח את תפקידו המקורי, להיות לנו סימן מנחה ומזהיר.
אצל רובנו כוללות שנות הילדות אכילה בלתי פוסקת של סוכר, מלח, תבלינים עזים, מזון מטוגן או צלוי לגמרי ועוד… וכל זאת בשנים הרכות ביותר שבהן מעוצבות ההעדפות שלנו.
במצב הטבעי שלנו, מה שטעים לנו אמור להיות מזין ומעודד חיוניות, ומה שמשונה אמור להדליק נורה אדומה, ומה שלא טעים אמור להידחות.
קחו לדוגמה את חלב האם, שמתיקותו מתונה מאוד. מי שהחיך שלו הורגל במתיקות עזה ימצא כיום את חלב האם בלתי טעים, לעתים עד כדי גועל. זאת, משום שטעם מעוצב על ידי החוויות שלנו באופן מתמשך והשוואתי, ותלוי בחלקו בתעלולי המוח שלנו.
כך, אם אכלנו כרגע חטיף מלוח, סביר שאת המליחות של העגבניה אחריו לא נחוש כלל. אולם אם אכלנו בננה בשלה הסיכויים לתחושה של מליחות העגבניה יגדלו פלאים.
בנוסף, מזון שמקוטלג אצלנו כ"בריא" מקוטלג פעמים רבות גם כ"לא טעים" ללא קשר לטעמו האמיתי על בלוטות הטעם שלנו. ולהיפך…
בכל הנוגע לטעם, תשומת הלב צריכה להיות מופנית לגמישות העצומה שלו, ולכך שהוא מספק מידע חשוב אך מוגבל.
כך, הטעם שלנו עשוי להשתנות, ומה שטעמנו לראשונה ודחינו עשוי להתגלות כטעים אחרי כמה טעימות או בהקשרים סביבתיים שונים. במקביל, דברים שהיו לנו טעימים עשויים להתגלות כדוחים אחרי שחוש הטעם יעבור הסתגלות מחודשת. פתאום נרגיש שהם מלוחים מדי, למשל, או שנטעם את חומרי השימור שנוספו בתהליך ההכנה.
בשלבים מוקדמים של תהליך חידוד הטעם והחזרתו למצב פעיל אפשר ורצוי להפעיל גם את הראש. לבדוק את המזון שמולנו ולתהות – זה מזין? זה שייך למשפחה של מזונות מזינים? אם התשובה היא "לא", רצוי לסמן מעגל של חשדנות מעל המזון הזה, ומעל היותו "טעים".
אם המזון מזין או שייך למשפחה של מזינים, נמשיך לבדוק:
מגעיל אותי? לא תודה, לא חייבים. אפשר להמשיך ולנסות אם יש לנו עניין במזון הזה, אבל לזכור שלא כל מה שנתפש כמזין חייב להיות חלק מהתפריט שלנו.
טעים לי? יופי. אפשר להמשיך לאכול בתאבון.
קשה להחליט אם זה טעים או לא? נמשיך לבדוק, אולי בצורות הכנה שונות או בהרכבים שונים או בכמויות שונות.
המלצתי היא לאכול מה שטעים, להתרחק ממה שלא טעים.
לצד זה, לאפשר למחשבה מורכבת יותר ללוות אותנו כאשר חוש הטעם שלנו מדבר, ולזכור את גמישותו ואת התלות שלו בגורמים נוספים.
המאמר הראשון בסידרה זו עסק ברעיון של אוכל אמיתי כבסיס של תזונה מעולה. במאמר הבא אציג את הרעיון על פיו אוכל אמיתי הוא אוכל מותר וחופשי שאפשר לאכול ממנו ללא הגבלות.