רוצו לקולנוע, אל תקשיבו למבקרים

"המטרה: לונדון" הוא סרט אקשן חביב, טוב ומומלץ ולא משנה מה יספרו לכם "המומחים"

למה הלכתי לסרט "המטרה: לונדון" למרות שרבים מהמבקרים קטלו אותו? קודם כל בגלל שיש נתק בלתי מתקבל על הדעת בין מה שהציבור אוהב, לבין מה שאוהבים מבקרים, שעייפים מרוב צפייה מסרטים, וחוששים ממה שיאמרו עליהם חבריהם למקצוע.

מעבר לזה, סרט זה מהווה המשך לסרט האקשן (שאהבתי) "המטרה: הבית הלבן" שיצא לאקרנים ב-2013 והרוויח יותר מ-160 מליון דולר בשעה שהפקתו עלתה כ-70 מיליון. בשני הסרטים, מייק בנינג (ג'רארד באטלר), הוא מאבטח בכיר, ביחידה ששומרת על נשיא ארה"ב, בנג'מין אשר (ארון אקהרט). בפעם הקודמת בנינג שפוטר מהיחידה, הציל את הנשיא לאחר מתקפת טרור על הבית הלבן.

הפעם נמצאים בסכנה לא רק נשיא ארה"ב, אלא ראשי מדינות נוספים, לאחר שהטרוריסט אמיר ברקאווי (אלון אבוטבול הישראלי) מחליט לחסל אותם בעקבות מותה של בתו מטיל שנורה על ידי מטוס ללא טייס.

בנינג שעמד להתפטר מהשירות לרגל הלידה הצפויה של בתו הבכורה, מלווה את הנשיא ללונדון ונקלע למתקפת טרור שבה אין צבא אמריקאי שעליו אפשר לסמוך, וגם אין משטרה בריטית, מאחר והטרוריסטים מתחזים לשוטרים ושולטים בתקשורת ובמערכת החשמל בבירה האנגלית.

בואו נדבר תכל'ס – מדובר בסרט אקשן קצבי, מותח, שבנוי היטב. נכון, ג'רארד באטלר וארון אקהרט הם שחקנים ברמה בינונית בלבד (לבאטלר יש אפילו ליקוי קל בדיבור שמונע ממנו לבטא כהלכה את האות TH). אבל האקשן המעולה שיש בסרט הוא הסיבה שכדאי לצפות בו. תוסיפו לעובדה שיש בסרט גם הומור ציני, ומורגן פרימן המעולה בתפקיד סגן נשיא ארה"ב ותבינו עבור חובבים של סרטי אקשן, זו דרך מעולה לבלות 99 דקות.