הסופר משה מנילביץ' חיפש דרך משמעותית ומרגשת יותר שבה יוכל להנציח את הנפטרים בטקס האזכרה השנתי. התוצאה היא הספר "ואלה שמות" היוצר טקס אלטרנטיבי משירי משוררים ופסוקים מהמקורות המדברים על זכרו של אדם. הספר הוא מתנה בעלת משמעות לאנשים שאיבדו את היקרים להם ורוצים להנציח את זכרם – מתנת הזכרון
בכל שנה נהג משה מנילביץ' להשתתף באזכרה השנתית שנערכת על קברם של קרובי משפחה, אולם בכל פעם מחדש הרגיש שהוא לא ממש מצליח להתחבר לטקס. עם השנים נפטרו גם האנשים היקרים לו ביותר בהם אביו ואמו ומספר ימי הזיכרון בשנה גדל. הוא ביקש למצוא דרך חדשה שבה הנצחת אדם שנפטר תהיה משמעותית יותר עבור האנשים שהגיעו לטקס, התחושה הזו העניקה לו שליחות שהחלה לבעור בו.

"הרבה שנים יצא לי להשתתף באזכרות משפחתיות שונות שהיו בגוון מסורתי מובהק שבמסגרתן הקריאו את אותיות נ-ש-מ-ה ואת אותיות הנפטר" משתף מנילביץ' "הרגשתי שבטקס הזה יש המון משמעות וחשיבות, אבל באותה מידה הרגשתי שאנשים לא מתחברים מספיק לטקסטים הקיימים כחלק מהספד על הנפטר".
משה כמובן הוא לא היחיד שמרגיש כך, אנשים רבים חשים כי באזכרה השנתית היו רוצים להקריא טקסטים שבאמת מדברים על האדם שנפטר . אולי להקריא משירי נעמי שמר, ביאליק או פסוקים מקהלת שמדברים על משמעות החיים ועל המוות.
"התחלתי לחשוב, האם זה מה שישאר אחרי לכתי? אנשים שממלמלים פסוקים שהם לא מחוברים אליהם, יגידו אל מלא רחמים ויאללה להתראות בשנה הבאה? הרי כך רוב האנשים כיום בישראל זוכרים את הנפטרים. שאלתי את עצמי האם יש דרך אחרת שבה נוכל לזכור אדם שהיה עולם ומלואו, אהב, חלם, לחם, גידל, היה? הרי אדם הוא מורכבות גדולה יותר מאשר לסכם אותו במלמול קבוצתי ולהמשיך הלאה"

"כשחקרתי את הטקס הקיים, הבנתי שמקור המנהג הוא להקריא את אותיות נשמה ואת אותיות הנפטר ושלצורך כך גייסו את פרק קי"ט בתהילים הבנוי מאותיות הא' ב' בסדרות של שמונה פסוקים. פרק קי"ט לא נועד מלכתחילה לזכור את המתים, הוא נועד לפאר את עבודת ואהבת אלוהים. ואני אמרתי זה לא יכול להיות, אני חייב לעשות פה מהפך".
" מאחר שניחנתי בקול נעים הייתי קורא בתורה, עובר לפני התיבה, הדברים האלו הם בתוכי. לא באתי מתוך התרסה ושנאה לדת. אמרתי לעצמי המחשבה הייתה להעניק לאדם פסוקים שמרכיבים את שמות יקיריו וכך יוכל לזכור ולהתחבר לטקסט שיגע בו , הוא יזכיר לו את מי שהוא היה".כי הזכרוןהוא מה שמחבר בין היותנו להיותם.
"המשימה שלקחתי על עצמי, הייתה למצוא פסוקים אלטרנטיביים וקטעי שירה שמאירים את זכרם של הנפטרים באופן אחר. אני משמר את הקצב של המבנה המסורתי אבל כולל טקסטים שירגשו אותנו, שיגעו בנו, ושיאירו את דמותם של יקירנו דרך הפסוק, השיר ומה שבינהם.

שירת הדור
ביום יום משה מנילביץ' רחוק מתדמית המשורר. הוא איש עסקים המייבא מטבחים מאיטליה כבר למעלה משני עשורים. אבל העיסוק בשירה ובמוזיקה כך מתברר, מלווים את חייו מגיל צעיר.
"עוד כשהייתי ילד אימא שלי לקחה אותי לקונסרבטוריון. אח של אמי היה כנר שנספה בשואה והיה לה חשוב שאמשיך בדרך כלשהי את יצירת חייו. כאשר שלחו אותי לבית הספר שהיום הוא האקדמיה למוזיקה, אבחנו כי ניחנתי בשמיעה אבסולוטית ושלחו אותי לנגן בכינור. ניגנתי כ 12 שנים בכינור, שרתי והופעתי במועדון החאן. בכל מקום שאליו הגעתי אהבתי להקים הרכבים מוזיקלים ולעסוק בכתיבה ובהופעה, המוזיקה הייתה טבועה בי הרבה לפני עולם העסקים"
"במיתולוגיה היוונית פרומתיאוס גילה את האש לבני האדם" אומר מנילביץ' "בעיני המוזיקה היא האש עליה מדובר, והשירה מציתה את הדמיון, מסקרנת, מעוררת ומעניקה לבני האדם את האש שבליבם."
להקריא משירי רחל באזכרה השנתית
הספר "ואלה שמות" כולל את כל אותיות א'-ת' ובכל אות יש 8 ציטוטים מן המקורות ומשירי משוררים. התחלתי לאסוף חומר, איסוף החומר עצמו לקח לי למעלה משלוש שנים. התחלתי מעבודה על המקורות, מאחר ואני קורא בתורה הרבה שנים יש הרבה פסוקים שזכרתי . עוד כילד הייתי משתתף בחידוני תנ"ך וזכרתי בעל פה פסוקים שנגעו בי. משם עברתי למחקר שירי משוררים.
לקחתי פסוקים מהמקורות, אבל ממשלי ומקהלת העוסקים במוסר, ומתורה נביאים וכתובים העוסקים בנושאים חברתיים, העצמת נשים והיחס ליתום לגר ולאלמנה . המטרה הייתה לתת פסוקים שיראו את הטוב שבאדם, את התלבטויות שלו כלפי העולם, עשיית טוב גם לשונה ממך.
ולצדם הבאתי קטעי משוררים בעברית כגון נ.אלתרמן, א. חלפי, ל. גולדברג. רחל. נ.שמר, ד.גרוסמן, ח.נ.ביאליק, א.אבן עזרא. רחל שפירא, ר' סעדיה גאון, א. שלונסקי ועוד ועוד
מבחן הסף היה אצלי, מאחר ולא עירבתי אף אדם אחר. רק פסוקים שנגעו בי באופן אישי. כשאני שומע מוטיב מוזיקלי או פסוק משיר, אני יודע שהוא עשה לי את זה. אני לא יכול להבטיח שזה יעשה כך גם לאחרים. אבל התוצאה מראה שגם באחרים זה הצליח לגעת בלב.

איך היו התגובות?
אנשים מאד אהבו והרגישו שההקראה המשותפת מחזירה אליהם את זיכרון היקרים להם. מהצד החילוני אמנם היו מי שביקרו את העובדה כי היחס בין המקורות לשירי המשוררים נוטה לטובת פסוקים מהמקורות. במגזר הדתי לעומת זאת, ציפיתי לביקורת אבל באזכרות שבהם השתתפתי והיו נוכחים אנשים דתיים שהקריאו את הספר קיבלתי תגובות מחבקות. היה רב שניהל אזכרה ואמר לי בסופה "אתה לא יודע איזה דבר גדול עשית"
"בנוסף לפסוקים יש משמעות גדולה לקיום טקס שכולם יכולים להיות שותפים בו. הטקס מחבר בין קבוצה. הטקס המסורתי הקיים לעיתים קרובות הוא עתיק ולא מספיק מובן כדי לחבר יחד בין אנשים. הם מגיעים לאזכרות אבל לא יודעים בדיוק מה לעשות. בדרך כלל נותנים למישהו אחד עם קול ערב להקריא. כאן ישנה חוויה קבוצתית ויש בזה משהו מנחם ומעצים. כשאני רואה כזו קבוצה ומישהו קורא ולשאר יש ספרים שלי אני אומר לעצמי, זכיתי לעשות דבר טוב. יש לי חברים שאומרים לי: "עשית סטארט אפ, השארת חותם."
להעניק משמעות
"אני מרגיש שהצלחתי להעניק לאנשים משמעות באזכרות ושיש לספר ביקוש. אתן לך דוגמה מהיומיים האחרונים, רכשה ממני ספר מישהי ולקחה אותו. אחרי יומיים היא פנתה אלי שוב וביקשה לרכוש עוד חמישה ספרים רצתה לכל ילדיה, כי הקריאה ריגשה אותה ברמות שלא חוותה כבר המון זמן".היא אמרה לי"כך בטוח היה אבי רוצה שנזכור אותו."
"אני מקבל כל הזמן פידבקים, שחלקם אגב מופיעים בחנות האינטרנטית מאנשים שנחשפו לספר ואיך הם הגיבו, זה ממלא אותי באושר. ידעתי שאני זקוק לזה באופן אישי, ידעתי שיש צורך בדבר הזה גם לאחרים, אבל לא ידעתי עד כמה הצורך גדול, עד כמה אוכלוסיות הוא מקיף. הוא לא מיועד רק לאנשים ליברליים היום קוראים אותו גם אנשים דתיים, מקפידים, שלא חלמו שהם יחזיקו ספר אחר חוץ מתהלים ואני רואה אותם קוראים אותו באזכרות. זה עושה לי צמרמורת".

רוח הקודש
"באחד מהימים אבא שלי שאל אותי האם יש לי מושג מה משמעות הפסוק "אל תשליכנו מלפנייך ורוח קדשך אל תיקח ממנו". תמיד ידעתי שלאדם יש נשמה יתרה שלוקחת אותו למחוזות אחרים וחשבתי שזו התשובה. אבל אבי דייק אותי ואמר לי "רוח הקודש זה הזיכרון, כל זמן שהאדם זוכר יש בו את רוח הקודש. אם תיקח את הזיכרון מהאדם, לקחת את רוח הקודש ממנו". זה הכה אותי כמו ברק, כי באותם ימים אימי חלתה באלצהיימר וניטל ממנה הזיכרון, וממש יכולת לראות איך רוח הקודש ניטלה מהאדם והוא ממש רק גוף".
"לכן בעיני, הזיכרון של הנפטרים זו רוח הקודש שלנו, אז איך נזכור אותם באופן אמיתי? זה בער בי. הרי אם היינו יכולים לשאול אותם, אני בטוח שהם היו אומרים, אני רוצה שתתאספו יחד לומר לזכרי פסוקים ושירה בדיוק בדרך הזו. כי הזיכרון הוא הדבר היחיד המחבר בין היותנו להיותם.
עת לסלוח
"אין ספק שהדמויות של אבא שלי ושל אמא שלי ריחפו איפשהו לאורך כל תהליך כתיבת הספר. את האות ס' בספר הקדשתי לאבי בשיר שכתבתי לזכרו. בימי חיי ראיתי כל כך הרבה מקרים שאנשים מתו והיקירים שלהם לא ידעו את נפשם מרוב צער, הסיבה הייתה כי הם לא התפייסו לפני מותם וזה קורע את ליבם".
"בכריכה של הספר מובא שיר שכתבתי: רגע לפני לעצור, רגע לפני לזכור, רגע לפני לשכוח, רגע לפני לסלוח, רגע לפני לאהוב, להגיע קרוב, רגע לפני שיגיע מחר, רגע לפני שיהיה מאוחר. זו הכריכה של הספר".
"ראיתי הרבה משפחות אבלות כשאתה מדבר אתם באבלות, הדבר שהכי כאב להם הוא שלא הספיקו להשלים, לסלוח, לבלות, להיות יותר קרובים לאנשים וזה קורה במשפחות הכי טובות. הקנאות והשנאות והריבים לא מסוגלים להתעלות. ואני אומר זו עת לחבק, לאהוב, לשכוח, לסלוח, מחול לך. כך צריך לעשות אדם מול יקיריו בכל עת, לא רק בערב יום כיפור, אלא כשאתה בריב עם אדם שחשוב לך".

האם יש משפטים מסוימים בספר שמרגשים אותך באופן מיוחד?
"שירה מרגשת אותי באופן כללי, אני מסוגל לבכות מפסוק או משיר שנוגעים בי. בתהליך איסוף החומרים לספר כשהגעתי לשיר של אלתרמן היו לי דמעות בעיניים".
שיר נוסף שריגש אותי הוא שיר של רחל שנקרא זו הדרך ועוסק במילים ולזכור, ולשיר, ולכמוה, ולזכור, ולדום ולדום.
"משורר נוסף שריגש אותי הוא גאבור ארדש ילד בן 13, יליד הונגריה שנספה בשואה בגיל 13 והותיר אחריו מחברת ובה 30 שירים, שיצאה בהוצאת "יד ושם", הוא אגב בן משפחה של אמו של השחקן אדיר מילר. הוא שואל "מה סוד קיומך, הדבר הנסתר,סוף היותנו עלי אדמות האם לאבק יהפוך כל אדם, או שמא חייו מחדש יוכל הוא לחיות"? אגב, אני משלם זכויות יוצרים על כל שורה בספר".
למי אתה מייחל להגיע עם הספר?
"אני מקווה להגיע לכל אדם שיש לו אדם יקר שנפטר, קרוב לליבו והוא מחפש דרך משמעותית להנציח את זכרו בכל שנה. אני מרגיש שהפוטנציאל של הספר גדול באופן שאני לא יכול להעריך אותו או לשער אותו. אני נוכח לדעת שהספר נוגע במסורת גם בקהלים רחבים. כי כולם כמהים למצוא את הדרך להנצחה.

הספר כמסגרת לימי זיכרון
"ואלה שמות" לא רק שיוצק תוכן עכשווי, מרגש ומחבר אלא גם יוצר מסגרת קבועה לימי הזכרון. פתאום יודעים מה לעשות, יש מדריך, קוראים את אותיות הנפטרים ואחר כך אותיות נ.ש.מ.ה ולבסוף את תפילות "אל מלא רחמים" והקדיש.
"כולם מספרים שעם השנים העוברות אין כל כך מה לעשות יחד באזכרות. אצל אנשים דתיים הרב אומר דרשה בין מנחה למעריב בערב קודם, שאין לה תמיד קשר לנפטר עצמו. ואנשים חילונים מגיעים לבית העלמין ומתקשים להתחבר רגשית לפסוקים. לכן אני מקווה שאוכל להגיע לכמה שיותר אנשים הזקוקים לנחמה. כמה בדיוק? זה ספר זיכרון, לא מותחן ריגול שקוראים כל השבת בנשימה עצורה, לכן אני לא יודע לאמוד אבל לדעתי יותר ממאה אלף אנשים".
הספר כמתנה לימי זיכרון
"אנשים רבים מתקשים לדעת איזו מחווה או מתנה ניתן לשלוח לאדם ביום הזיכרון שחשוב לו. רוב המתנות שמוצעות כיום בתחום האזכרות הן אישיות מידי משום שהן מנציחות את תמונת הנפטר, הספר "ואלה שמות" מאפשר להעניק תשומת לב שאיננה אישית מידי אלא מכבדת את זכר הנפטר"
איפה אפשר לרכוש את הספר?
ניתן לרכוש את הספר "ואלה שמות" בחנות האינטרנטית https://veele-shmot.com/
עלות הספר הנה 36 שקלים