המסע המטלטל של גליה הנוקד מהקיבוץ החילוני אל החברה החרדית כחוזרת בתשובה ומשם אל עולם ללא הגדרות חברתיות הוא סיפור של דור שלם של "החוזרים בתשובה" מאות אלפי אנשים בישראל שעד היום לא נשמע מספיק קולם
כרבע מיליון יהודים (5.7% מהאוכלוסייה בישראל), בני 20 ומעלה, מגדידים עצמם כ"חוזרים בתשובה". 32% מהחוזרים בתשובה גדלו בבית חילוני לחלוטין. מדובר על מאות אלפי אנשים שלרובנו יש מעט מאד ידע עליהם או על הרגשות שלהם.
בניגוד לעולם הקיבוצים עליו נכתבו ספרים שלמים, מחזות, מופעים ותערוכות. עולמם המורכב של החוזרים בתשובה זכה למעט מאד סיקור רגשי מזווית אישית. ראינו אותו במעט סדרות כמו "מקימי" שבו נועה ירון תיארה את המורכבות העדינה במעבר מהעולם החילוני אל העולם החרדי, ראינו אותו בסדרות נוספות כמו בסדרה "עוד נפגש" שרק לאחרונה העלתה את החוזרים בתשובה והקונפליקטים שהם חווים על המסך
אבל ספר שאפשר לצלול פנימה ולקרוא את הנשמה של הגיבור מדברת, עד עכשיו כמעט ולא היה. גליה הנוקד מעיזה לפתוח את סיפור חייה ולהעניק לנו הזדמנות לעלעל בין הדפים ובין השורות ברגשותיה.
"אני לא צריכה לעשות ארבעה טרקים בהודו, שניים בפרו, לזרוק ארסנל חברים ולהוציא שלושה תארים כדי בסוף להבין שהתורה אמת." כותבת גליה בספר. אבל מה שבהתחלה נראה פשוט כל כך , ככל שהעלילה מתקדמת מסתבר כמורכב יותר. העולם החרדי לא מקבל את "החוזרים בתשובה" בזרועות פתוחות כפי שהם היו רוצים וגליה נאלצת יחד עם משפחתה למצוא את הקול האותנטי שלה, זה שמשלב בין שתי העולמות.
עבורי באופן אישי היה מסקרן מאד לקרוא על גליה, לפני 15 שנים פגשתי אותה ואת בעלה בצפת, יחד עם בן זוגי לשעבר שהיה גם הוא חוזר בתשובה, זה היה נראה לי אז כמו חיים באקסטרים, התחייבות מלאה וטוטאלית מעולם צבעוני ועשיר לעולם של תורה בשחור ולבן. אבל בין השורות של גליה אפשר להבין שגם מה שנראה שחור לבן הוא הרבה יותר צבעוני מבפנים, היה צריך רק מישהו שיבוא ויתווך את המציאות המורכבת וכמה טוב שגליה לקחה לידיה את המשימה והוציאה לאור את הספר.
אנחנו מכינים ביחד ארוחת ערב, אני חותכת סלט והוא עומד לידי ומתקיף:
"מה כבר ראית שהחלטת כל כך מהר? טיילת בעולם? חקרת איזה משהו? מי אמר לך שזה הדבר הנכון?"
אני חותכת את הסלט בהתמדה ותוך כדי מחפשת תשובה "אני לא צריכה לעשות ארבעה טרקים בהודו, שניים בפרו, לזרוק ארסנל חברים ולהוציא שלושה תארים כדי בסוף להבין שהתורה אמת"
הוא מעביר לי את הכרוב, "מה את בכלל יודעת על התורה??"
"האמת, שלא הרבה… חוץ מזה שהיא שלי, ואני רוצה לקיים אותה כיהודייה
"מה כבר עברת בחיים שהחלטת? את כולה בת 20!"
"תביא לי עוד שני גזרים, וזה לא מרחק המסעות בקילומטרים שאנחנו עושים בעולם, זה מרחק המסעות שאנחנו עושים בנפש"
"איפה קראת את זה באיזה ספר לרוחני המתחיל?"
"האמת שזה שלי…" אני צוחקת "אבל זה באמת מזכיר משהו מאחד הספרים של לואיז היי"
הוא לא צוחק
"אז בגלל שקראת איזה כמה ספרים נראה לך שכבר הבנת הכל?!"
וככה זה ממשיך וממשיך…
לפני השינה אני הולכת לספר סיפור לבת שלו, אחייניתי בת החמש,
הוא צועק אחרי "דיר באלק שלא תעזי שום דבר דתי!,
את תנסי להחזיר לי אותה בתשובה אני אחזיר לך את כל ה17 ילדים שיהיו לך בשאלה!"
(מתוך הספר "כמו שהייתי אז")
כמו שהייתי אז לרכישה בחנויות הספרים או באתר