האם ניתן להוכיח שכספים ניתנו כהלוואה או כמתנה גם ללא מסמך כתוב? שאלה זו עמדה במרכזה של תביעה שנדונה לאחרונה בבית המשפט השלום בתל אביב.
בתביעה אותה הגישו עורכי הדין אודליה אלטמן ואביב הראל, בשם קשישה תושבת המרכז, נטען כי שיפוצניק שנשכר לבצע עבודות בביתה – רכש את אמונה וביקש ממנה הלוואה בסך 150,000 שקלים לכיסוי חוב המשכנתא. משהגיע מועד פירעון ההלוואה, סירב השיפוצניק להחזיר לקשישה את הכספים בטענה כי הם ניתנו לו במתנה.
עורכי הדין אלטמן והראל הגישו בשמה של הקשישה תביעה לבית במשפט השלום בתל אביב לחייב את השיפוצניק להחזיר לקשישה את כספה.
לדברי עוה"ד הראל ואלטמן, כספים המועברים בין בני משפחה שונים בתכלית מכספים המועברים בין צדדים שאינם קרובי משפחה.
לדברי עוה"ד הראל ואלטמן אם הכספים ניתנו במסגרת המשפחה – חובת ההוכחה על כך שמדובר בהלוואה – מוטלת על מי שנתן את ההלוואה, זאת להבדיל מהמקרה הנדון – בו אין קשר משפחתי בין הצדדים.
במסגרת הדיון דרשו עוה"ד הראל ואלטמן מהשיפוצניק להוכיח כי הכספים ניתנו לו כמתנה, והיות ולא הצליח לעשות זאת, הורתה לו כבוד השופטת רחל ערקובי לשלם לקשישה 150,000 שקלים, בתוספת ריבית והצמדה.
כחלק מנימוקיה לפסק הדין, הצביעה כב' השופטת ערקובי על כך שהצ'ק אותו העבירה הקשישה לשיפוצניק נרשם לטובת הבנק, ולא על שמו, כמצופה ממתנה, על כך שהשיפוצניק לא אמר לגרושתו כי הצ'ק ניתן לו במתנה, ועל כך שהקשישה הגישה את התביעה בחורף – בעת שציפתה לקבל חזרה את ההלוואה.
על פי התביעה, הקשישה שכרה את השיפוצניק למספר תיקונים בביתה. השניים המשיכו לשמור על קשר גם לאחר סיום העבודות. השיפוצניק פקד את ביתה, סייע לה, התנדב להסיעה למקומות שונים, ואף לסעוד עמה.
בתביעת הקשישה נטען שלאחר שרכש את אמונה, סיפר לה השיפוצניק כי עליו לשלם את חלקו במשכנתה המשותפת לו ולגרושתו, ואף הציג מסמכים המוכיחים זאת. הקשישה, הסכימה להלוות לו 150,000 שקלים, ללא הסכם כתוב – תוך שהיא סומכת לדבריה על הבטחתו, כי הכסף יוחזר לה במהלך חודשי החורף, בהם הוא משתכר יותר.
משהגיע החורף דרשה הקשישה את כספה חזרה, אך השיפוצניק התנער לדבריה מהבטחתו, וטען כי הכסף ניתן לו במתנה.
בצר לה, פנתה הקשישה לעורכי הדין אודליה אלטמן ואביב הראל, אשר הגישו נגד השיפוצניק תביעה לבית משפט השלום בתל אביב. במהלך הדיונים, חזר השיפוצניק על הטענה כי הכסף ניתן לו כמתנה, לאחר שהשניים הפכו ל"ידידי נפש", כלשונו.
לדברי השיפוצניק, הקשישה שוכנעה לתבוע אותו על ידי קרובי משפחתה, המנסים להשתלט על רכושה. עוד אמר השיפוצניק כי "אם אחזיר את הסכום, אכנס למעגל העוני".
הצ'ק ניתן לפקודת הבנק ולא לפקודת השיפוצניק
כבוד השופטת רחל ערקובי קבעה כי "הראיות, העדויות וההיגיון הכללי מצביעים על כך שלא הייתה בכוונת התובעת להעניק לנתבע מתנה, אלא רק לחסוך ממנו את ההצמדה והריבית אשר נגבתה ממנו על ידי הבנק".
כבוד השופטת ערקובי הסבירה כי בקביעתה התבססה על מספר עובדות. אחת מהן, היא כי הצ'ק נרשם לפקודת הבנק. "אם המדובר בסכום שניתן כמתנה, הדעת נותנת כי היה ניתן לפקודת הנתבע", קבעה כבוד השופטת ערקובי, "מתן צ'ק לפקודת הבנק, מצביע על חוסר אמון מסוים בכוונת הנתבע לעשות בצ'ק את השימוש שלשמו ניתן".
עוד ציינה כבוד השופטת ערקובי, כי עדותה של הגרושה מחזקת את גרסת הקשישה. "הגרושה לא אמרה כי הנתבע אמר לה בזמן אמת שמדובר במתנה", קבעה כבוד השופטת ערקובי.
כבוד השופטת ערקובי התייחסה גם לעיתוי הגשת התביעה – בסוף חודש דצמבר: "לטענת הקשישה, הובטח לה כי כספה יוחזר בחודשי החורף. עיתוי הגשת התביעה מעיד על חששה כי ההלוואה לא תוחזר, וכי אכן דובר על הלוואה".
לסיכום, פסקה כבוד השופטת ערקובי כי "קשה לקבל את גרסתו של הנתבע, שעה שאין כל אסמכתה מלבד טענותיו הוא", ולכן פסקה כי על השיפוצניק להחזיר לקשישה 150,000 שקלים, בתוספת ריבית והצמדה.
עורכי הדין אביב הראל ואודליה אלטמן http://www.avivharel.co.il/ עוסקים במאבקי גירושין, ירושה ודיני משפחה. השניים בעלי ניסיון רב בדין הפלילי, ובשילוב בין הדין האישי והחוק הפלילי בישראל.