בסוף המאה ה-19 קם בטולוז שבצרפת בשם קרקס פרננדו, עם השנים שינה את שמו ל"קרקס מדראנו" ונדד בכל אירופה במסע שנועד לפרנס את העובדים ולבדר דורות של ילדים והורים. בחצי המאה הראשונה שלו, היה הקרקס לשם דבר והופיעו בו בין היתר באסטר קיטון ואשתו אלינור. את המופע המלהיב תיעדו בין היתר הציירים אדגר דגה ורנואר ובספר "חוג הסרטן", יש אפילו אזכור של הקרקס המפורסם.
אבל בחצי יובל השנים האחרונות אירופה שינתה את פניה – חוקים שנועדו להגן על בעלי החיים גרמו להנהלת הקרקס להוציא מהמופע את כל בעלי החיים שהיוו אטרקציה של ממש, כגון פילים וטיגריסים. אפילו השימוש בסוסים וכלבים נאסר ולכן לא נותרה ברירה אלא להסתמך רק על פעלולנים בני אנוש.
זה המקום להודות שיש הבדל עצום, בין בני בן ה-21 שבילדותו פער עיניים בתדהמה כאשר חלפו לידו פילים וטיגריסים בתחילת המופע, לעומת בני בן ה-11 שהתרשם בקושי מהקטע של רוכבי אופנועים שדוהרים בכלוב מתכת (לפני שנתיים היו שלושה רוכבים, השנה הסתפקו בשניים). באופן כללי, מדובר בבילוי הרבה פחות מלהיב מאשר בעבר, ובשנים האחרונות גם כמות חברי הלהקה התכווצה, וכיום מככבים במופע פחות מ-20 איש – בעיקר אמני טרפז מקולומביה ואמניות ג'אגלינג סיניות.
המחיר היה ונותר לא זול, קצת יותר מ-100 שקל לכרטיס, הגם שיש שלל מבצעים והנחות שמוזילים את המחיר. ועדיין, כשסרט עולה 40 שקל, קרקס הוא בילוי משפחתי יותר יקר, אבל גם ייזכר יותר על ידי הילדים.
חובה לציין לחיוב את הליצן שתפקידו להעביר את הזמן, בזמן שבו עובדי הבמה מכינים את המתקנים שבמרכז אוהל הקרקס (או חלילה וחס כאשר אחד האמנים נפצע). אחרי שנים ארוכות שבהן מילאו אמנים כושלים את התפקיד, בקרקס איתרו גאון קומי שמצליח להפעיל מתנדבים מהקהל בצורה שגורמת להורים ולילדים פשוט להתגלגל בצחוק בריא ומהנה.
נקודה למחשבה: נכון שזה לא מוסרי להתעלל בבעלי חיים כדי לגרום הנאה לצופי הקרקס, אבל למה החוק שדואג לחיות, לא דואג ברמה שווה גם לבני אדם ודורש שבכל חלקי המופע ולא רק בחלק מהם, תימתח רשת ביטחון מתחת לרגל הלוליינים.