להיכן יש לפנות בטענה של פסלות שופט, לאחר מתן פסק הדין? עד לאחרונה לא הייתה קיימת הלכה מחייבת בנושא, עד לפסק דין מעניין שניתן לפני מספר ימים בהרכב של שלושה שופטי ביהמ"ש העליון, אשר קבע כי טענה לפסילת שופט יש להעלות רק במסגרת הגשת ערעור על פסק הדין.הסוגיה עלתה לדיון במסגרת סכסוך דרמטי וממושך בין בני זוג, חברי קיבוץ מעברות לשעבר, לבין קיבוץ מעברות, אשר יוצג על ידי עורכי הדין איילת הליבני ורוני מתניה ממשרד מתניה-הליבני-ג'רבי.
במסגרת הסכסוך, נוהל מו"מ בין הקיבוץ לבני זוג חברי האגודה השיתופית, ולבסוף, בפשרה, הוחלט שהמשפחה תעזוב את הקיבוץ ובני הזוג חברי הקיבוץ העוזבים קיבלו פיצויים מוגדלים על סך של 1.1 מיליון שקלים (וויתור על חוב נוסף בתקציב).
לאחר מספר שנים מהחתימה על הפשרה, ולאחר שהקיבוץ העביר לבני הזוג את מלוא התשלומים אשר הגיעו להם על פי ההסכם שאף קיבל תוקף של פסק דין, פנו בני הזוג לבית המשפט המחוזי אשר נתן את פסק הדין בבקשה לבטל את הסכם הפשרה, בטענה שהקיבוץ הפעיל עליהם לחץ כלכלי וחברתי בלתי הוגן, ולמעשה כפה עליהם את ההסכם– נגד רצונם. בני הזוג עתרו לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין שאישרר אותה, ודרשו לחזור לקיבוץ כחברים.
כב' השופטת לבהר-שרון מביהמ"ש המחוזי דחתה את תביעת בני הזוג. בני הזוג הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לביהמ"ש העליון, ובו העלו לראשונה, לאחר מתן פסק הדין, טענה חדשה לפיה יש להורות על פסילת כב' השופטת וביטול פסק הדין הואיל ועו"ד ענת מולסון, בתה של כב' השופטת לבהר-שרון, עבדה בעבר במשרד עורכי הדין אשר ייצג את בני הזוג במו"מ עם הקיבוץ שקדם לחתימה על ההסכם .
עורכי הדין מתניה והליבני , שייצגו את הקיבוץ, התנגדו מכל וכל לעילות הפסלות של השופטת אותן העלו בני הזוג.
בימים אלה נתן הרכב של שלושה שופטי עליון את הכרעתו בפרשה, ובמסגרתה קבעו הלכה חדשה, וכן מספר קביעות משפטיות מעניינות וחדשניות. ההרכב כלל את כבוד שופטי העליון אסתר חיות, עוזי פוגלמן ומני מזוז.
שופטי העליון קבעו פה אחד, כי מעתה, בכל סוגיה של פסלות שופט, שעילתה התגלתה לאחר מתן פסק הדין – יש להגיש את בקשת הפסילה לערכאת הערעור – ולא לבית המשפט בו התקבלה ההחלטה. כמו כן, קבעו שופטי העליון, כי הצעד של הוצאת חבר מהקיבוץ, חרף הלחצים החברתיים והכלכליים הקשים הנובעים ממנו על החבר – הינו צעד לגיטימי, שהקיבוץ רשאי להפעילו במסגרת סמכותו כאגודה שיתופית, גם אם באותה עת מצוי הקיבוץ במו"מ לפשרה עם החבר באותם עניינים בגינם מוצע להוציאו מהקיבוץ.
בהכריעם בסוגיה, קיבלו שופטי בית-המשפט העליון את טענות עו"ד איילת הליבני ועו"ד רוני מתניה, שייצגו את הקיבוץ. השופטים פסקו שהסכם הפשרה יישאר על כנו, וקבעו שעצם העובדה שהקיבוץ פעל להפסקת חברותם של בני הזוג טרם הגיעו הצדדים לפשרה במסגרת מו"מ שניהלו, אינה בבחינת כפייה כלכלית. "הפסקת חברות, הגם שנחשבת לאקט חמור שנוקט הקיבוץ כלפי חבריו, היא חלק מהסמכויות הנתונות לו", נקבע בפסק-הדין.