מערכת המומלציםשופטי העליון: "חברה מתוקנת המכירה בזכותה של אשה על חייה ועל גופה מחויבת להוקיע בנחרצות מעשי אלימות מחרידים מעין אלה ולהרתיע מפני ביצועם"
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לעירעורים פליליים, דחה את עירעורו של עאמר סואעד (23) שהורשע בניסיון רצח של מתנדבת השירות האזרחי בכרמיאל. בשנת 2013 ריצה סואעד, תושב הכפר נחף, עבודות שירות בתחנת המשטרה בכרמיאל. באותה תקופה התנדבה במקום תמרא ניקולא במסגרת שירות אזרחי. סואעד ניסה לחזר אחריה, וכאשר סירבה לקשר איתו, החל להטרידה הן בתחנה והן מחוץ לה. מפקדים בתחנת המשטרה התרו בפניו שעליו לחדול ממעשיו, אולם הדבר לא הועיל והוא החליט לרצוח את הצעירה בסכין מטבח גדולה שלקח מביתו.
סואעד נסע עם אחיו לכרמיאל, המתין בסמוך לחנייה של תחנת המשטרה, וכאשר ניקולא הגיעה הוא ניגש לרכב, פתח את הדלת ומיד החל לדקור אותה בכוח באזור החזה. בכתב האישום נטען: "הנאשם משך את ניקולא ממכוניתה, הפיל אותה על הכביש, דקר אותה בגבה, ובעודה שוכבת על הכביש פצועה קשה ושותתת דם רב, נטל ממנה את מכשיר הפלאפון. לאחר מכן נמלט מהמקום בריצה בלא שהזעיק איש לעזרת המתלוננת".
בנובמבר 2014 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את סואעד בניסיון רצח, בהחזקת סכין ובגניבה. לאחר מכן נגזר על הנאשם עונש כבד של 15 וחצי שנות מאסר וקנס של 75 אלף שקל. השופטים רון שפירא, אברהם אליקים ובטינה טאובר כתבו בהכרעת הדין: "מעשיו הנפשעים של הנאשם היו גורמים למותה של המתלוננת. מדובר במעשה תקיפה אכזרי וחסר כל פשר".
מיד לאחר ההרשעה התראיינה ניקולא ל"ידיעות כרמיאל" וסיפרה: "זה נותן תחושת ביטחון שהוא מאחורי הסורגים. גם במשפחה שמחים מאוד, כי לא ציפינו שהעונש יהיה כזה ארוך, אבל עדיין מבחינתי, אחרי מה שסבלתי לאחר האירוע, הוא צריך עונש כבד יותר. יצא לי להיפגש איתו לפני שבועיים בבית המשפט. ראינו אחד את השנייה, והתחושה היתה קשה. בכל הדיון רעדתי. היה לי קשה מאוד להתמודד עם זה".
סואעד החליט להגיש עירעור וטען כי העונש מחמיר עימו יתר על המידה וסוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. המדינה טענה כי העונש הולם את חומרת מעשיו.
שלושת שופטי העליון, אסתר חיות, צבי זילברטל ודפנה ברק-ארז, קבעו פה אחד כי דין העירעור להידחות: "חברה מתוקנת המכירה בזכותה של אשה על חייה ועל גופה, מחויבת להוקיע בנחרצות מעשי אלימות מחרידים מעין אלה ולהרתיע מפני ביצועם. חומרה יתרה יש לייחס לכך שהמערער ביצע את העבירות בעודו מרצה עונש של עבודות שירות בגין תיק קודם שבו הורשע. עובדה זו מלמדת אף היא על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המערער. כמו כן, יש לייחס משקל של ממש לעובדה שהמערער אינו נוטל אחריות על מעשיו ואינו מגלה אמפתיה כלפי המתלוננת. המסוכנות הנשקפת מהמערער, אופיים האכזרי והקשה של מעשיו והפגיעות הקשות שהם גרמו למתלוננת, כל אלה מובילים למסקנה כי יש לתת במקרה דנן משקל בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה, ואף שהעונש שהוטל על המערער הוא מן החמורים, אין הוא חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים ואינו מצדיק את התערבותנו".
השופטים העירו כי הם מודעים לטענות הנאשם כי חייו היו קשים ולניסיונות שלו להשתלב בהליך טיפולי: "בנסיבות הקשות של המקרה דנן נדחים שיקולים אלו מפני השיקולים האחרים שצוינו, אשר להם יש לתת מעמד בכורה. אשר על כן, העירעור נדחה".