כשאתה אומר כן למה אתה מתכוון?

לעולם לא אבין כנראה את המח הגברי, או לפחות את מי שעומדים מאחוריו. בימים האחרונים יותר נכון בשנים האחרונות אני מנסה לסייע לחברותי לפענח את הלך חשיבתם של גברי ישראל בכל הקשור למה שאנו נוהגין לכנות דייטים. גבר קובע אתך, מתלהב, במהלך הפגישה הוא אומר שאת הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים, ואז הופ בום הוא נעלם.
פעם, כשהייתי צעירה, היו נוהגים להתקשר לפני הפעם השנייה ולהגיד מפאת הנימוס: "תשמעי, זה לא את, זה אני… את יודעת, אולי בכל זאת, בעצם לא". אבל תורת ההעלמות המסתורית, לעלמה שרק אתמול יצאת אתה לדייט של שעתיים שלוש, לא ברורה לי כלל. גרועה מכך היא תורת הפינג פונג. שבמסגרתה נוהגים בחורים להתקשר אלייך פעם בשבועיים לומר לך שאת 'הכי נפלאה עלי אדמות' ואז להעלם שוב לשבועיים, ואז לחזור שוב במסרון ששואל? 'את בבית, בואי נצא הערב.' ואז להעלם שוב וחוזר חלילה.
אין לי הסבר לכך המניח את הדעת. "אבל הוא אמר שאני הדבר הכי טוב שקרה לו בשנה האחרונה, אז למה לדעתך הוא לא מתקשר?" אין לי מושג, זו התשובה השגרתית שלי. ומיד אחר כך אני תמיד טורחת להוסיף שחבל שהן יוצאות עם גברים בגילאים שלהן, כי גברים היום לא מכירים את המילה מחויבות או יציבות. ושחבל שהן לא בחרו להן מודל שנת 70' כמו הגבר שלי. שידוע שמה שהוא ישן יותר, עשוי בדרך כלל מחומרים איכותיים יותר ומחזיק מעמד שנים רבות יותר. לא כמו הפאל-קל של שנות התשעים האלה שאתן נוהגות להסתובב איתם.
אבל ניחא, זו הייתה חברה אחת או שתיים, ונגיד שהן היו מכוערות במיוחד. אבל מדובר על לפחות בשבע מהיפות והאמיצות שביניהן, אשר רוצות בסה"כ למצוא את אשר אהבה נפשן. אך מסתבר שהדבר הוא בגדר משימה בלתי אפשרית. "קחי אותו לדין תורה" אני ממלמלת בסוף אחרי שעה של שיחת טלפון כשמן הצד השני של האפרכסת נשמע קול חנוק.
בשבת הצעתי לבחור שנראה ממש נורמטיבי את חברתי כשידוך, הוא התלהב. במוצ"ש כבר נשלחה אליו התמונה, הוא שוב התלהב 'אתקשר אליה' הוא מבטיח. ומאז? דום שתיקה. כעבור שבועיים הודעה מהבחור 'אל תשכחי אותנו', אני ממהרת לכתוב לו 'אז רוצה לצאת אתה?' וכאן הוא שוב נעלם. הלו? יום אחד אאסוף את כל חברותי יחד להגיש תביעה ייצוגית כנגד כל הגברים הנעלמים או שאכתוב דוקטורט בשם 'עגונות דייטים' ואז אני אראה להם מה זה.
ונניח שהסיפור היה מתרחש רק בעולם הדייטים, ושייך רק לבחורים צעירים. אבל הנוהג הזה של להיעלם לאדם שמייחל מכם לתשובה, קיים בכל הגילאים ובכל המצבים. הגיע אליכם מישהו לראיון עבודה, הראיתם לו שאתם מתלהבים ממנו, ובאמת כנראה התלהבתם. אבל אז הגיע מועמד טוב יותר, והופ, שכחתם לעדכן אותו שהוא כבר לא על הכוונת.
בינתיים בבית, המועמד לעבודה שלכם כוסס אצבעות כמו ילדת דייטים נרגשת ומחכה לתשובה שלכם, אבל אפילו 'תשמע זה אני ולא אתה' הוא לא יזכה לשמוע, מישהו פשוט שכח את המילה המנומסת כל כך בהיסטוריה. "תודה, אבל לא"

אולי זה קשה מידי להגיד את 'הלא' המאכזב לאדם שכל כך מייחל לתשובה שלכם, ולכן כמו ילדים אתם פשוט נעלמים ובטוחים שבכך הדברים נפתרים? זה פתרון די יעיל, ילדים נכנסים מתחת לשמיכה ובטוחים שכבר לא רואים אותם יותר, אבל מבוגרים כנראה נדרשים למעט יותר אינטליגנציה רגשית.
אין שמחה כהתרת הספקות, ועבור אנשים שמייחלים מכם לתשובה, האפשרות להעניק להם את התשובה המדויקת היא בבחינת חסד של ממש. כל החיים למדו אותנו להגיד 'כן' אבל היום אני רוצה ללמד אתכם להגיד 'לא תודה, זה לא מתאים' שורה קצרה, במבטא אנגלי, שאמנם שייכת לגברים של פעם, אבל היא אקטואלית מתמיד.
אנא מכם, עשו לי טובה והבטיחו לי שתמיד תשתייכו לגברים האציליים שפיהם וליבם שווים, והכי חשוב, אלו שלעולם אינם נעלמים.