דווקא בשיא האושר, רגע לפני החתונה, החלטנו לפרק את כל המוקשים העתידיים בדרך, להתעמת עמם חזיתית. לבוא ולפתוח את כל הבעיות שעלולות לצוץ בעתיד ולדון בהם כשהחיוך והאמון עדיין על שפתנו. בקיצור החלטנו לכתוב הסכם קדם נישואין. נראה לי הכי הגיוני בעולם לדבר על דברים קשים כשאנחנו עדיין באופוריה. ליישב את המחלוקות כשאנחנו בשיא האחדות ופחות או יותר מסכימים על הכול ברוח טובה. בקיצור, לדבר כשהלבבות עדיין מרצדים בתוך אישוני העין.
כן, דווקא עכשיו, כשאני לגמרי בטוחה שבעזרת השם אחיה לנצח נצחים עם האיש היקר שלצידי. עכשיו, כשאני עסוקה בחלומות על הבית שנקים, על הנדנדה בחצר ליד עץ הלימון שבה ישחקו הנכדים העתידיים שלנו. זה הזמן המתאים ביותר לדון גם במחלוקות ובדברים שאיננו מסכימים לגביהם.
כאשר חיפשתי תבנית להסכם שכזה בין בני זוג, דפדפתי באינטרנט וניסיתי למצוא נוסח שאוכל להזדהות עמו. כל הסכמי הממון למיניהם נראו לי מאד פרקטיים וחסרי רגש, ובכל מקרה פחות מתאימים לי מאחר ואינני אוליגרכית ואין לי ממון רב שצריך לאבטח אותו רגע לפני החתונה. מה גם שפחות מטריד אותי איך יחולק הרכוש המשותף בינינו. בין שלל ההסכמים הקיימים באינטרנט נתקלתי ב 'הסכם לכבוד הדדי' מיסודו של ארגון קולך שחובר על ידי הרב אלישיב קנוהל, הרב דוד בן זזון והטוענת הרבנית ד"ר רחל לבמור. טוב שיש מי שחשב על הנשואים שבדרך.
לפני הכול לכדו את תשומת ליבי שורות הפתיחה של ההסכם: הואיל והאיש והאישה הסכימו להינשא ביניהם בחופה וקידושין כדת משה וישראל, והואיל והם מתכוונים לנהוג כבוד אחד כלפי משנהו וליישב חלוקי דעות ביניהם בהגינות ובדרכי נועם, והואיל ובני הזוג הסכימו להשתית את חיי נישואיהם על יסודות של אהבה , אחווה , שלום , שיוון , כבוד, התחשבות, הגינות ואכפתיות הדדיים. אם פתיחה שכזו אי אפשר שלא להסכים.
ההסכם לכבוד הדדי כולל בתוכו סעיפים רבים הנוגעים להסכמה משותפת במקרה שבו בני הזוג חלילה יחליטו להיפרד בעתיד. אבל אנחנו הוספנו עליו את תיאום הצפיות שלנו גם להווה. לכל זוג יש פערים בהשקפה או באופן ההתבוננות על החיים. אנחנו טרחנו לעבור נושא נושא ולבחון היכן יש לנו חילוקי דעות ובאילו מקומות אנחנו מוכנים לבוא האחד לקראת השני ולהיפגש באמצע. את ההבנות המשותפות הוספנו להסכם הכללי.
באשר לעתיד, לא רק שאין מה להתרגש מלדבר על תרחישים של פרידה עתידית חס וחלילה. אלא שחובה לכל זוג להגדיר מראש מה יקרה אם החבילה תתפרק בצער רב יום אחד. לפי הסטטיסטיקה כל זוג שלישי בישראל עלול להתגרש. במקרים רבים התהליך מגיע להתכתשות ממושכת בין בני הזוג. כמה צער ועוגמת נפש ניתן היה למנוע אילו אנשים היו מוכנים להתעמת עם המציאות הרבה לפני, כשהם עדיין היו ברוח טובה ובשמחה ולא תחת כעס, מתח, ומלווים בעורכי דין שמייעצים עצות אחיתופל כדי לקבל עמלה. בהסכם יש סעיפים רבים שמטרתם למנוע גירושים כמו הסכמה על תקופת צינון או מגשר. כל הדרכים למנוע מזוג לפרק את החבילה מתוך דחף רגעי.
אני מאחלת לעצמי שלעולם לא אהיה חלק מהסטטיסטיקה הזו . שאם אחד מכל שלושה זוגות צפוי להתגרש אז אני אהיה בסטטיסטיקה של שניים מתוך שלושה זוגות צפויים להישאר נשואים לאורך ימים ושנים. ויש את כל הסיבות הטובות שאכן כך יקרה.
עכשיו כשניסחנו את ההסכם, ואני יודעת שיש תיאום צפיות מלא בכל תחומי החיים ביני לבין בחיר ליבי. אני רגועה ושקטה. אני יודעת שגם אם חלילה יום אחד נרצה ללכת איש איש לדרכו. זה יעשה בנועם ובדרך ארץ ומתוך כבוד הדדי. עכשיו אחרי החוזה שנוסח אני פנויה להתחיל את העבודה בבניין הבית. עכשיו אפשר לחשוב על השמלה, ועל החופה, ואם לחגוג בערב או בבוקר. מי יהיה הרב, וכמה אורחים נזמין. עכשיו כשהלבבות פועמים בקצב אחיד אפשר בהחלט לצאת לדרך חדשה.