מי אמר שהילד שלכם חייב רטלין?

איך לגרום לילדים שלכם להיות מרוכזים ולהצליח גם בלי לקחת רטלין? מנחה ההורים שרון פאר עם כמה עצות טובות לחיים

ריטלין, קונצרטה, פוקלין …מחפשים כדור טוב לילד או לילדה שלא מצליחים להקשיב ולהתרכז לאורך זמן ?
אולי תנסו כדורים אחרים? כדורגל , כדורסל , כדורעף .. גם כדורי טניס יכולים להיות מצויינים.

כמעט הכל כבר נאמר על קשב וריכוז ומכל הכיוונים . יש אומרים שזו מגיפה ושחייבים כדורים תרופתיים, יש שנשבעים לא להתקרב לכדורים התרופתיים ומתלוננים על איבחון יתר, יש שמאשימים את המסכים הדיגיטליים ואחרים מפונים אצבע לתזונה הבעייתית..
קושי להתרכז, להקשיב, ולהתמיד יכול להוות מכשול להישגים ובהתנהלות היומיומית אבל זו בטח אינה מחלה. זהו אתגר שיש להתמודד איתו .

שהרי הקושי הזה צף בעיקר בביה"ס , כשהילד מתבקש להיות מרוכז ובקשב לדברים שפחות מעניינים אותו או שמונגשים לו בצורה שאינה מעניינת אותו- ובעידן בו המסכים והתרבות החברתית הפכו אותנו לצרכני חוויות עם סף סיפוק וריגוש שרק הולך ועולה- לשבת בכיתה בלי לזוז מהמקום, בלי ללחוץ על מקשים או להפעיל איזה ג'ויסטיק ורק להקשיב במשך ארבעים דקות – זו משימה בלתי אפשרית עבור המון ילדים. וגם עבור רבים מאיתנו המבוגרים. נסו אתם לשבת בשיעור שלא ממש מעניין אתכם בלי טלפון…

בעבר פסלתי לחלוטין טיפול תרופתי לילדים שאובחנו עם קושי להקשיב ולהתרכז, אך מניסיוני בעבודה עם תלמידים מיוחדים שכאלה למדתי שבחלק מהמקרים הכדור התרופתי אכן גורם להם להיות מרוכזים יותר וקשובים יותר. כתוצאה מכך אותם תלמידים מגיעים להישגים גבוהים יותר וביטחונם העצמי מתחזק. לעיתים אף נבנה מחדש. אין להקל ראש בכך . אך יחד עם זאת אני משוכנע שהרוב ממש לא צריכים את הכדור התרופתי ויש כדורים אחרים שיכולים לעזור להם.

בעבודתי עם ילדים ובני נוער אי אפשר לפספס את הפלא שנקרא כדורי ספורט וספורט בכלל. ילדים שלא מסוגלים לשבת על כסא יוצאים לשחק כדורגל או כדורסל לחצי שעה, מוציאים אנרגיה, ההורמונים הנכונים משתחררים.. ואחר כך – פלא בכיתה. יש להם גם קשב וגם ריכוז.

כשישבתי עם יילדי לעזור להם בשיעורי הבית או בהכנה למבחן ידעתי להבחין מתי הם מתחילים 'לאבד את זה'. וזה היה קורה להם די מהר. ממש כמו בכיתות הלימוד בביה"ס . בהתחלה הייתי לוחץ, מנסה להוציא עוד כמה טיפות של קשב וריכוז מהם – אך מהר מאוד הבנתי שזהו מאמץ עקר שרק שרק מוביל לעימותים ויוצר כעס ותיסכול. באינטואיציה ידעתי שלאחר רבע שעה, חצי שעה או מקסימום שעה הילדים חייבים להוציא אנרגיה כדי שיוכלו למלא מחדש את סוללת הקשב והריכוז שלהם. ככה זה עובד.

אז כל פעם ש'נגמר להם' הייתי יוצא איתם לחצר עם כדור. עם הבן הגדול זה היה כדורסל – היינו זורקים לסל . עם הבן הקטן זה היה כדורגל -עמדתי בשער והוא היה בועט..הבת הקטנה אהבה לעשות סיבובים באופניים. אז עלינו שנינו על האופניים ורכבנו כמה דקות. ואז, לאחר אותן 15-20 דקות של פעילות פיזית, מהנה ומספקת היינו חוזרים לחדר, שותים משהו קר וממשיכים בלימוד. האווירה היתה טובה, המוטיבציה היתה קיימת – זה פשוט תמיד עבד. קסם.

הפרקטיקה הזו עובדת גם בביה"ס. כשאני יושב עם תלמיד בשיעור פרטני והילד המסכן כבר מיואש מכמות החומר והאתגר הלימודי- אנחנו מפסיקים הכל. ומה עושים ? לפעמים יוצאים החוצה, מתמסרים בכדור טניס עשר דקות, מקפיצים כדורגל, מתחרים בקפיצות מהמקום ( צריך להיות יצירתיים כשיש גשם בחוץ ואתה בתוך כיתה..) או כל פעילות אחרת שמצריכה מהתלמיד להתאמץ פיזית … וראו זה פלא, חוזרים לאחר 10 דקות לשולחן והילד שלפני רבע שעה היה על סף יאוש פתאום קיבל כוחות ואנרגיה לטרוף את כמות החומר שלפניו .

זה לא סוד שפעילות ספורטיבית גורמת למח האדם להפריש חומרים שתורמים לו לריכוז , למיקוד וכמובן להנאה- חיפוש קצר בגוגל ותוכלו למצוא עשרות מחקרים שתומכים בעניין. ואני שואל למה לא לרתום את המתנה החינמית והבריאה הזאת לטובת האתגר הגדול שנקרא קשב וריכוז? למה לחפש פיתרון בחומרים המלאכותיים?

אז לפני שרצים לכדור התרופתי, נסו משהו אחר, נסו את האופציה הספורטיבית (על נפלאותיה ארחיב בפעם אחרת) נסו את כדורי הספורט- מדובר בכדורים שיכולים לשנות לכם ולהם את החיים.