מאת: משה חסדאי
ביום ראשון 03.01.21, כמה דקות אחרי אחת וחצי בצהריים, אם צעירה ושמה רבקה טייטל נפצעה קשה מאבנים גדולות שהוטחו ברכבה בכביש 465 ליד היישוב נווה־צוף שבבנימין. קבוצה גדולה של מחבלים ארבה לרכב האם וילדיה, חסמה את הרכב, כאשר קבוצה גדולה נוספת של מחבלים מהכפר דיר ניזאם, הנושאים סלעים בידיהם תקפו את האם הנהגת, פגעו בראשה וכתוצאה מהפיגוע איבדה את ההכרה. הסלע שפגע בראשה היה כבד וגדול כזה שגבר צעיר זקוק לשתי ידיים על מנת להרימו.
רבקה טייטל, בשנות ה-30 לחייה, נסעה לבדיקת קורונה במכונית המשפחתית עם שניים מילדיה, בני 15 ו-11, שלא נפגעו. מיכאל, בנה בן ה-15, גילה תושייה והרים את בלם היד כדי שהרכב לא יתדרדר ומנע תאונה שהיתה עלולה להיות קטלנית הרבה יותר.
רבקה היא מורהה למחול בהכשרתה, שעברה תאונת דרכים ולא יכולה לעסוק בתחום. היא עובדת כסייעת בגן ילדים, ומוערכת על ידי הצוות וההורים. היא מגדלת לבד שישה ילדים כמו אימא לביאה. כל מי שמכיר אותה אוהב אותה, כמו גם תושבי היישוב בו היא גרה, שבות רחל. הוריה הם רות ומיכאל פפרמן, שהכירו באנגליה בעת שעבדו יחד כזמרי אופרה. רות לא הייתה אז יהודייה, אך עם הזמן השניים התקרבו ליהדות, היא התגיירה, ובשנת 1981 עלו לארץ עם בנותיה. האב היה עורך דין שהפך עם הזמן להיות סופר סת"ם. בבית מלא שירה ומוסיקה גדלה רבקה להיות רקדנית.
ממש באותם רגעים בהם רבקה איבדה את ההכרה, הבחין בועז קאשי, אשר באותה עת נהג ברכבו בסמוך, כי מדובר בפיגוע, והמחבלים מתקרבים לרבקה בכדי לבצע בה וידוי הריגה ולהמשיך ולפגוע בילדים ברכב. בועז הבין שמדובר בניסיון לרצח מתוכנן מראש בכוונה תחילה. הוא הבין שגם הוא נכנס לסכנת חיים ממשית, וגם הוא עם אשתו לימור ובתו הבכורה שחר ברכב. לבועז אין נשק ואמצעי קשר מלבד הפלאפון שלו.
לימור צרחה, בועז בלם את הרכב, אל מול הלינץ' שמבצעים המחבלים ברבקה וילדיה, הוא צפר ארוכות, והחל בנסיעה קדימה אל עבר הפורעים, בכדי להרתיעם, תוך שהוא עושה תנועות כאילו עומד לשלוף אקדח, ואז הפורעים שכבר פנו לתקוף גם אותו, הורתעו, השליכו מעליהם את הסלעים, וברחו.
בועז זיהה את רבקה שמוטה על כיסא הנהגת, העמיד את רכבו באופן שסגר את הציר, בעוד שחר בתו יצרה קשר עם המוקד הביטחוני. בועז ואשתו לימור יצאו אל רבקה. בועז חשש שהמחבלים ישובו לתקוף, ולכן ביקש מלימור לשוב אל הרכב ולהחליף אותו כנהג, ולהיות מוכנה לתרחיש שהמחבלים שבים לתקוף. בועז ניגש לבדוק את רבקה שנראתה ללא רוח חיים. פותח את דלת רכבה של רבקה, תוך שהוא בערנות מתמדת שמא המחבלים יתקפו שוב. לפתע הופיע רכב ערבי, האט והמשיך לנסוע. בועז התקרב לרבקה לדבר אליה, כשהיא מכוסה דם. הדימום החל להגיע לעינה. בועז שלף סווטשרט מהמושב האחורי של רכבו, ועטף בו את ראשה המדמם של רבקה, הידק אותו, הרים את ראשה ודיבר אליה: זה בועז צדיקה. אני נמצא איתך עכשיו. בואי תתעוררי. תהיי איתי. תהיי איתי. את קיבלת איזה מכה. לא היתה תגובה מרבקה. בועז החל ללחוץ על רגלה בכדי לעורר אותה. עדיין ללא תגובה. עוד שני רכבים ערביים חלפו במקום. לימור יצאה שוב אל רבקה וגם היא דיברה וקראה אליה. הביאה בקבוק מים.
שוב מדבר בועז לרבקה: רבקה את אלופה. עכשיו אני נותן לך קצת מים. בואי תתעוררי. תהיי איתי. תהיי איתי. הילדים שלך בסדר. כל הזמן ממשיך לדבר אליה. מרים את הבקבוק ונותן לה מעט מים. ואז הנה אות חיים. צמרמורת אחזה בו. שוב הראש נופל. שוב בועז מדבר אל רבקה: התחלנו חומש שמות. תהיי איתנו. נותן לה שוב מים. תהיי איתנו. ואז, היא הרימה את שתי ידיה, להוריד את הסווטשרט אשר לוחץ לה על הראש. בועז הרגיע אותה ושוב דיבר אליה. בפעם השלישית חזרה רבקה להכרה תוך שהיא משמיעה קולות חרישיים של בכי.
כמה דקות מאוחר יותר הגיע סוף סוף חיילים בג'יפ צבאי. הגיע ברוך הרבש"צ של נווה צוף. לאחריו אמבולנס צבאי. התחילו להגיע שב"כ ומשטרה. לאחר כמה דקות הוציאו את רבקה מהרכב. קיבעו את צווארה באמצעות קיבוע צוואר.
בועז מצא בתוך הרכב שתי סלעים על דוושות הנהגת. הרכב היה פגוע מסלעים. הוא הבין עד כמה הפיגוע בוצע מטווח אפס. זה היה לינץ' מטווח אפס.
אכן מדובר בבועז הגיבור. מדובר באשתו לימור הגיבורה. מצילי חיים.
מי יודע איך זה היה נגמר אם היא הייתה לבד בכביש.
רבקה נפגעה בראשה, טופלה על ידי צוותים של מגן דוד אדום ופונתה לבית החולים שיבא בתל השומר. שני ילדיה שנסעו ברכב לא נפגעו. רבקה מתאוששת ובועז כבר ביקר אותה כשהוא אוסף את ילדיה משבות רחל לבקר את אימא.
לבועז ואשתו מגיע צל"ש מכוחות הביטחון על תפקוד אמיץ ומלא תושייה שמנע רצח משפחה, על שהעניק טיפול רפואי ראשוני לאם תוך דיווח מדויק מציל חיים בזמן אמת.
משה חסדאי כותב המאמר הוא רב סרן במילואים