פרשת השבוע "כי תצא" נפתחת בכללי ההתנהגות הראויה בעת מלחמה ובהמשך מפורטות בה מצוות רבות, המציגות את מערכת הערכים הראויה לעם היהודי, הן בעניינים שבין אדם לחברו והן בעניינים שבין אדם למקום- לקדוש ברוך הוא.
לקראת סוף הפרשה מופיעות שתי מצוות: הראשונה- לנהוג משנה זהירות בענייני מסחר על מנת להמנע מהונאה. כך יש לשים לב שהמשקל שבו משתמשים על מנת לשקול את הסחורה, יהיה מדוייק ביותר ולא יגרום לנזק, ולו הקטן ביותר.
מיד אחר כך מופיעה המצווה השניה- למחות את זרעו של עמלק, שאיים על קיומו של עם ישראל בעת יציאתם ממצרים.
חז"ל מסבירים את הסמיכות של שני הציווים, באמצעות עקרון "המדרון החלקלק":
רוב בני האדם הם ישרים בטבעם ולא ירצו חלילה לגנוב או לפגוע בזולת. היצר הרע שיודע את זה, מנסה בתחילה לכרסם בקדושה שלהם באצעות הדחתם בעניינים קלים לכאורה, כמו בדוגמת אי הזהירות במידות ומשקולות.
מרגע שאדם מוכן להכיל חטאים "קטנים" הדרך להתדרדות מוסרית טוטאלית היא רק שאלה של זמן.
הדבר מרומז בשם "עמלק" שיוצא בגימטריה 240 בדיוק המילה "ספק"- הדרך למדרון רוחני מתחיחה בספקות הקטנים שמערערים את בטחונו של היהודי ואמונתו בקב"ה.
על מנת להמנע מלהגיע לשדה הקרב במלחמה קיומית עם "עמלק", עלינו לנהוג זהירות כבר בדברים הקטנים כמו מסחר הוגן. אלוקים נמצא בפרטים הקטנים.