הזולת הוא מראה. כשאנחנו רואים משהו שלילי בזולת, זו השתקפות של משהו שלילי דומה שקיים אצלינו, והסיבה שאנו רואים זאת בזולת היא כדי שנזהה זאת בתוכנו ונתקן
למה צריך לראות את הרע בזולת כדי ללמוד על עצמנו? שלמה המלך אמר: ״על כל פשעים תכסה אהבה״. האדם אוהב את עצמו ולכן לא שם לב לחסרונות שלו, למרות שיודע ומכיר אותם מצוין. כשאנחנו רואים אותם אצל מישהו אחר, הם מקבלים פתאום פרופורציות אחרות.
הגישה הענינית של איך אני יכול לעזור לאדם שמתנהג לא טוב, נצרכת וחשובה. אבל בחלק גדול מהמקרים מתוספת להסתכלות הענינית גם הסתכלות שלילית על האדם. זו המראה שנועדה עבורי.
זה הזמן לעצור ולהבין שזו רק השתקפות שלי, כדי להשתפר ולתקן.
זה מה שמסופר בפרשה שכשנח השתכר ושכב ערום, חם בנו הלך לספר על כך לאחיו – שם ויפת. ״וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ.״ אם הם הלכו אחורנית, הרי בודאי שלא ראו את ערוות אביהם. לשם מה מפרטת זאת התורה? אלא ששם ויפת ראו רק את מה שמוטל עליהם לעשות, אבל את ה׳ערווה׳ – את הענין השלילי שהיה כאן הם לא ראו.
לשיעור המלא:
שבת שלום!
הרב מנדי קרומבי