tzvi.tלעיתים אנו נדרשים 'לחשוב מחוץ לקופסה' ולפעול שלא על פי הכללים על מנת להשיג את מטרתנו
שבת פרשת האזינו אנו קוראים את השירה אותה כתב משה, ולפי ציווי ה' לימדה את בני ישראל לפני מותו.
השירה נפתחת במילים "האזינו השמים וַאֲדַבֵּרָה ותשמע הארץ אמרי פי". פסוק זה דורש הסבר לשוני: בשפה העברית 'שמיעה' היא – קליטת קולות באוזניים, בשונה מ'האזנה' שהיא שמיעה מכוונת לנאמר (אבן שושן). לפי זה לא מובן מדוע משה משתמש בביטוי 'האזינו', שהיא שמיעה דרוכה לקול שמושמע במרחק קרוב למאזין- דווקא כלפי השמים הרחוקים, ואילו כלפי הארץ שקרובה אליו פיזית, משתמש משה בביטוי 'ותשמע'?!
ההסבר הוא, שפסוק זה למעשה משמש קריאת כיוון עבורנו: בדרך כלל העבודה שלנו אמורה להתנהל בצורה תבניתית ומסודרת, וההתקדמות היא שלב אחרי שלב. כך זה בחיי היום יום וגם בעבודה הרוחנית שלנו. אולם לעיתים אנו נדרשים 'לחשוב מחוץ לקופסה' ולפעול שלא על פי הכללים על מנת להשיג את מטרתנו.
הרבי מהר"ש מליובאוויטש (שהשבת מציינים חסידי חב"ד 130 שנים לפטירתו) נהג לומר על זה: "העולם אומר שכאשר אי אפשר ללכת מלמטה הולכים מלמעלה, ואני אומר שמלכתחילה אריבער" – מלכתחילה צריך ללכת מלמעלה. הרעיון הוא שלעיתים אין להתחשב בבעיות ובעיכובים בדרך להשגת היעד, אלא לגשת לעניין בעליונות מנצחת. הכח להנהגה כזו מגיע לנו ממשה רבנו שהופך בפרשתנו את סדרי העולם ומתייחס לעניינים השמימיים- רוחניים כקרובים, והדברים הארציים – גשמיים כרחוקים.
גם כשיבוא המשיח בקרוב, סביר להניח שהדבר לא יתבצע בתהליך מובנה ומדורג, אלא נזכה בבת אחת לגאולה השלימה.