ראש השנה: רואים את הקולות

אנו שמחים בראש השנה, ובטוחים שנזכה לכתיבה וחתימה טובה

המצווה המרכזית של ראש-השנה היא תקיעת שופר, שבקולו אנו ממליכים על עצמנו מחדש את הקב"ה כמלך.
בשבת הצמודה לראש-השנה קוראים את פרשת האזינו. במרכזה שירה שמשמיע משה לעם-ישראל לפני פטירתו.
חז"ל מספרים שלמרות שבדרך כלל כשיש לאדם משפט, הוא מודאג ומשתדל להוריד פרופיל ובוודאי שלא לחגוג, במקרה של ראש השנה- למרות שמדובר ביום הדין, כולם לובשים בגדי לבן, מתקשטים ומתחדשים, אוכלים בשר ושותים יין. הסיבה לכל ביטויי השמחה הללו היא, ביטחונם של היהודים שהקב"ה יעשה להם נס ויכתוב אותם לשנה טובה ומתוקה.
לכאורה, כשחושבים על זה, הביטחון הזה נראה מופרז, ומנותק מהמציאות האמיתית כפי שבאה לידי ביטוי בהנהגה שלנו במשך השנה. למרות חודש אלול שבו אמרנו סליחת והתעוררנו בתשובה, עדיין השמחה הגדולה נראית מעט מוקדמת..

התשובה קשורה לתוכן הפנימי של ראש השנה, כפי שבא לידי ביטוי בפסוק אותו יקראו בבית כנסת לפני שיתחילו לתקוע בשופר: "יבחר לנו את נחלתנו- את גאון יעקב אשר אהב..". משמעות הפסוק שאנחנו מבקשים מהקב"ה שיבחר בנו- עם ישראל- מחדש. ההבדל בין 'העדפה' ל'בחירה' היא, שהעדפה של פריט אחד על פני השני, נעשית בשל העובדה שהפריט בו בחרתי טוב יותר מזולתו.
בחירה לעומת זאת היא כשיש שני דברים שנראים שווים, ובכל זאת אני בוחר באחד מהם.
בראש השנה מתגלה הבחירה של הקב"ה בעם ישראל- בחירה נעלית, שלא תלויה במעשים שלנו במשך השנה, אלא בחירה עצמית רק בזכות שאנו יהודים, כפי שבחר באבות האומה לראשונה. התפילה והתשובה שבראש השנה, בסך הכל מסירה את העטיפה החיצונית שמסתירה על הנשמה שלנו, ומגלה את הקשר הפנימי והבחירה של הקב"ה בעם ישראל.
לכן אנו שמחים בראש השנה, ובטוחים שנזכה לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, שנת בריאות פרנסה ונחת מהילדים.