פרשת יתרו: נעשה ונשמע

​​על מנת לגדול בדרך ישראל סבא, צריך היהודי לקבל את שתי הגישות החינוכיות.

בפרשת השבוע 'יתרו' אנו קוראים על המעמד החשוב ביותר בהיסטוריה היהודית- מתן תורה על הר סיני. הקב"ה מעביר לעם ישראל את עשרת הדיברות, ולאחר מכן משה עולה להר ומקבל את הדיברות כשהן כתובות על לוחות הברית.
עוד לפני המעמד ההיסטורי, נדרש משה להכין את עם ישראל לקבלת התורה, ולהעביר להם את הכללים שעומדים לקבל. הקב"ה אומר למשה:"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל…וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים". עם ישראל עונה בתגובה "נעשה ונשמע" והשאר היסטוריה…

חז"ל מסבירים את הכפילות הלשונית: "תאמר לבית יעקב" ו"תגיד לבני ישראל", ומסבירים שהחלק הראשון פונה להסברה לנשים, והחלק השני מדריך על אופן העברת המסר לגברים.
לנשים פונה משה ב"אמוֹר"- לשון מרוככת ועדינה, באופן שמדגיש את הצד החיובי בציווי- אמירה שמספיקה על מנת שהמסר ייושם. לעומת זאת לנשים מצווה משה "להגיד"- להעביר מסר חד וחריף, שאינו משתמע לשתי פנים- על מנת לוודא שהמר יופנם.
האישה שעומדת במרכז המשפחה וחינוך הילדים, מכונה "בית (יעקב)", ואילו הגברים מסתפקים בכינוי בני (ישראל).
בנוסף, אבי האומה נקרא בהתחלה בשם "יעקב" מאז שנולד, ורק בהמשך כשגדל והוכיח את כוחו קיבל את השם ישראל. גם כאן מי שמלווה את החינוך של הילד מהרגע שנולד זו אמו. האב נכנס לנעלי המחנך רק בהמשך. לכן הנשים מקבלות את הכינוי (בית) יעקב, והגברים (בני) ישראל. על מנת לגדול בדרך ישראל סבא, צריך היהודי לקבל את שתי הגישות החינוכיות.