tzvi.tבפרשת השבוע 'חוקת' אנחנו קוראים על הכנעני- מלך ערד שבנגב, שאינו רואה בעין יפה את הגעתם של בני ישראל לארץ דרך אזורו, ויוצא למתקפה צבאית נגדם. משה מתפלל לה' ומבטיח שאם ינצח במלחמה יקדיש את השלל לקב"ה. ה' שומע לתפילת משה, ובני ישראל מנצחים במלחמתם נגד הכנעני יושב הנגב.
רש"י מביא את דברי המדרש לפיהם הכנעני המדובר הוא בכלל העם העמלקי, שהתחפשו לעמלקים כטקטיקה במלחמה בעם ישראל. זו לא הפעם הראשונה שהעמלקים נלחמו בעם ישראל- היה זה לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים ולאחר נס קריעת ים סוף בדרכם למתן תורה, כשהעמלקים נלחמו בהם על מנת לנסות ולפגוע בהרתעה הצבאית של ישראל .
מדוע אם כן העדיפו העמלקים לבוא בפעם ראשונה בפנים גלויות, ובפעם השנייה נלחמו תוך התחזות לכנענים?
על פי פנימיות העניינים, עמלק הוא משל לאויב שניצב בפני עם ישראל, וההבדל נעוץ בעיתוי המלחמה: בפעם הראשונה בני ישראל נמצאים במדבר ועומדים לקבל את התורה כשהם אומרים לקב"ה 'נעשה ונשמע', העמלקים מנהלים איתם מאבק תיאולוגי גלוי, ומנסים להחדיר את תפיסת עולמם הרציונאלית, שכופרת בהתבטלות לבורא.
אולם בפרשה שלנו כשעומדים להכנס לארץ, מבין עמלק שיש לנקוט טקטיקה שונה על מנת לפגוע בעם ישראל. הוא מתחזה לכנעני יושב הארץ, שאין לו כביכול כל בעיה עם לימוד התורה של עם ישראל במדבר, והוא 'בסך הכל' מעוניין לייצר סטטוס קוו שיפריד בין לימוד התורה- שיתקיים בבתי המדרש, לבין חיי התרבות והעשייה- שאמורים להיות מובדלים מהתורה.
התורה מתריעה ודורשת מאתנו להלחם מלחמת חורמה בתפיסה ה'עמלקית' ולמחות את זרעו. גם כשהעמלק מגיע מחופש בפרקטיקה ליברלית, עלינו לזכור שמטרתו האמיתית היא לזנב בעם ישראל ולהפריד בינינו לבין התורה.