tzvi.tפרשת השבוע 'בלק', עוסקת בקרב שמנהל בלק מלך מואב כנגד עם ישראל, בנסיון למנוע מעם ישראל להתקדם לעבר הארץ המובטחת. בלק מזמין את בלעם לקלל את ישראל, אולם במקום לקלל נאלץ בלעם לברך את עם-ישראל במצוות הקב"ה, בסוג של שירה מלאת פאתוס. בלעם ניבא גם על ביאת המשיח, שיביא את העולם כולו אל שלמותו.
בין הברכות שיוצאות מפיו של בלעם, מופיע הפסוק "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". הפירוש הפשוט הוא שעם ישראל נמשל לגור של אריות שגם אם עכשיו במדבר הוא נראה קטן וחלש, אבל בהמשך כשיכנס לארץ הוא מתפתח כמו אריה ועומד על שלו כנגד אויביו.
בספר הזוהר מוסבר שהכוונה בתיאור "לביא" הוא לאריה מזן חזק יותר מאריה רגיל, ולפי זה לא ברור סדר הדברים בו התורה נוקטת: במקום לעבור בתיאור מהקל אל הכבד כפי שמקובל, התורה קודם מתארת תחילה את הקימה כמו לביא ורק אחר כך את ההתנשאות כמו אריה- החלש יותר.
ההסבר הוא, שישנו הבדל בין מלחמה רגילה, לבין הקרב האחרון בהכרעת האויב והכחדתו: במלחמה רגילה פועלים בדרך כלל באופן מדורג שמתחיל בעצימות נמוכה ובהמשך העוצמה מתגברת לפי הצורך, אולם כשמדובר בקרב האחרון נדרשת הפעלת כל הכוחות בכל העוצמה כבר בהתחלת הקרב, ובהמשך ככל שהאויב נחלש ניתן בהדרגה להפחית את העוצמה.
בפנימיות הדברים יש פה רמז וציון דרך לדור שלנו, שנמצא בשלב האחרון של העבודה להכריע את הרוע ולהביא גאולה לעולם. עלינו להתרומם כבר בהתחלה כ'לביא' על מנת להביא את המשיח ולהעביר את הטומאה מן העולם.