מערכת המומלציםהרב אור טאוב, ראש מחלקת נישואין- רבנות רמת גן רב קהילת נהורא, מרכז העיר
"וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה–בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל–בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ–לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ–לְיִרְאָה, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: כָּל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ."
(דברים לא, י-יג')
בזמן שבית המקדש היה קיים, במוצאי חג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה, היו מתכנסים כל עם ישראל אל בית המקדש, שם היה קורא המלך בפני העם את פרשת המלך- חלקים מתוך ספר דברים.
למעמד זה, כפי שנכתב בפסוקים, היו מתכנסים כל חלקי עם ישראל- האנשים הנשים והטף, כולם יחד כדי לשמוע את דבר ה' דרך מלך ישראל.
אין ספק שהמעמד היה מעורר התפעלות, והותיר רושם רב בנפשות כל המשתתפים בו.
מהי מטרתה של מצוות הקהל?
כותב הרמב"ם: (הלכות חגיגה, פרק ג , הלכה א)
מצוות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שנת שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באוזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותם במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת, שנאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו'.
מדברי הרמב"ם עולה שמטרתה של מצווה זו היא לעורר את עם ישראל, לזרזם בקיום המצוות ולחזקם בדת האמת. כלומר, מעמד זה נועד ליצור התחדשות בקשר שבין עם ישראל ובין התורה והמצוות.
הכלי יקר מוסיף קומה נוספת להבנת הדברים: (פרשת וילך, פרק לא פסוק יב )
ונראה שכל עיקר צורך הקהל זה היה בעבור התשובה, לפי שאמרו חז"ל (ויקרא רבה ל', ז') שיום ראשון של חג נקרא ראשון חשבון עוונות, על כן הם צריכים לעשות תיכף הכנה אל התשובה והכנה זו היא הקהל זה שהמלך מקהיל את העם וקורא לפניהם מן אלה הדברים כי רוב הספר דברי תוכחות עלי עוונות ודברי כיבושים, וכבר ידוע שההקהל יש בו צורך גדול אל התשובה כי על ידי שהם מקוהלים יהיו אגודה אחת ויטו שכם אחד לשוב אל ה' כדי שהיו השבים רבים…
כלומר, עיקרה של מצוות הקהל היא לעורר את הציבור לתשובה, שכמובן תוביל, כפי דברי הרמב"ם לחיזוק בתורה ומצוות.
ועדין עלינו להבין, מדוע עלינו לאסוף את כל חלקי עם ישראל למעמד רב רושם כזה? לכאורה, ניתן היה לעבור בכפרים ובעיירות ולעורר את הקהל בכל מקום שהם. לחילופין, ניתן היה לצוות בתורה שכל יחיד יקרא במקומו את פרשת המלך הנקראת במעמד הקהל.
נראה שישנו חיבור משמעותי בין המשמעות של מצווה זו ובין צורת הקיום שלה באסיפה גדולה של עם ישראל.
ממשיך הכלי יקר ומבאר:
וזהו גם כן טעם הקהל זה, כי נוסף על לקיחת ארבעה מינים אלו ביום ראשון של חג צוה ה' לעשות עוד רושם דומה לזה מקץ שבע שנים, כי שנת השמיטה גורם גם כן שהקהל והשלום על ידי שלא יזרע ולא יצמיח בו ואכלו אביוני עמו.כי אין רשאי להחזיק בתבואת שנת השבע כבעל הבית, וזה בלי ספק סיבת השלום כי כל דברי ריבות נמשכין ממדת שלי שלי זה אומר כולה שלי וכל זה אינו כל כך בשנה השבעית כי בקום ועשה אין הכל שווים אבל בשב ואל תעשה הכל שוין וזה באמת ענין השלום. וכן בחג הסוכות שכל אחד יוצא מדירת קבע לדירת עראי ויושב תחת סוכת שלמו הנה ביום ראשון של חול המועד נצטוה המלך לעשות רושם אל השלום, וזהו עניין ההקהל כי כל זה הכנה אל התשובה וקורא לפינהם מן אלה הדברים בדברי כבושים ותוכחות:
כלומר, מיסודות מידת התשובה הוא השלום בין חלקי עם ישראל השונים, והדבר נרמז כידוע בארבעת המינים שרומזים לסוגים השונים שבישראל שאותם אנו אוגדים יחד ונושעים בעזרתם. במעמד הקהל במוצאי שנת השמיטה, באה לידי ביטוי אחדות נוספת שנובעת מתוך הרחבת הדעת שלאחר השמיטה, כאשר ברכת ה' חלה על התבואה ומאגרי המזון מלאים, ולכולם חלק שווה בתבואה להיותה הפקר מפאת קדושת השביעית, השלום שורר בין חלקי עם ישראל השונים, ועוד יותר מכך בחג הסוכות שבו כולם יוצאים לדירת ארעי ושווים במעמדם.
כוח הציבור
באופן עמוק יותר, ניתן לדמות את מעמד הקהל לחתונה. מדוע אנו עורכים חתונות ברוב עם ובציבור גדול? מעבר לשמחה הטבעית שבה שותפים משפחות וחברי הזוג, יש במעמד ובציבוריות שלו כדי להטביע חותם עמוק ורושם בנשמותיהם של בני הזוג. החתונה נטבעת בליבם כארוע מכונן ושמח שבו הם החלו את חייהם המשותפים וזו נקודת פתיחה שנותנת להם כוח להמשך הדרך ומעוררת אותם לעבודה משותפת גם בהמשך החיים.
גם במעמד הקהל ישנה חשיבות גדולה לציבוריות. זו לא סתם אסיפה גדולה של כלל ישראל, אלא מעמד של חידוש הברית וחיזוק הקשר בנינו לבין ה', על ידי תורתו ומצוותיו. הכלליות שבה כולם נוטלים חלק, האנשים נשים והטף, ההתכנסות המשותפת במוצאי חג הסוכות בבית המקדש, פניו המאירות של מלך ישראל בעת שהוא קורא את הפסוקים מספר דברים, ההתרגשות שאוחזת בכולם- כל אלו מטביעים את חותמם ומעוררים את הלבבות לשוב אל ה' ולתורתו, ואף נ ותנים התחדשות ומוטיבציה להתחדשות בשבע שנים הקרובות.
כעין זה ממשיך הרמב"ם שם: (הלכה ו')
וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני, אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה, ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כיאלו אתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל.
"כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה"- הרי ברור שלמשמע דברים אלו ליבנו מתעורר לשוב אליו יתברך, לחסות בנעם ה' ולבקר בהיכלו. כה גדול היה כוחו של מעמד הקהל.
מצוות הקהל בימינו
אחר הדברים האלה, מה נותר לנו ממעמד נשגב וגדול כזה. לצערנו, אין לנו בית מקדש עומד על תילו וגם לא כהנים במעמדם ולויים בשירתם ובזמרם, ואף לא מלך שביופיו נוכל לחזות…
ואכן, אין למצווה זו תוקף הלכתי מחייב כבזמן בית המקדש, ובכל זאת, לאורך הדורות, ובעיקר מאז שחזרנו לארצנו הקדושה וביתר שאת לעיר קודשנו ותפארתנו, נהגו גדולי הדורות לעשות זכר למעמד הקהל.
הקשר הנצחי שבין ה' ובין עם ישראל, בינו לבין עצמו ובינו לבין תורתו- הוא ששמר עלינו לאורך שנות הגלות והוא שמוליכנו קוממיות לארצנו. קשר זה זקוק להתחדשות ולחיבור מחדש כפעם בפעם.
כך כותב ספר החינוך: (מצוה תריב)
משורשי המצוה. לפי שכל עקרן של עם ישראל, היא התורה, ובה יפרדו מכל אמה ולשון להיות זוכין לחיי עד, תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים, על כן בהיות כל עקרן בה ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה, ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם, אנשים ונשים וטף לאמר מה הקבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו? ותהיה התשובה, לשמע דברי התורה שהיא כל עקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כל לספר בגדל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה, וישמח ה' במעשיו, וכענין שכתוב בפרוש בזאת המצוה ולמען ילמדו ויראו את ה'.
מעמד כזה, שבו מתאספים יחד יהודים רבים במוצאי חג הסוכות, לומדים יחד תורה ומעוררים את הלב להזדרז במצוות ולהתחזק בדת האמת( כלשון הרמב"ם), ודאי משאיר רושם רב בנשמותינו ומאמץ את רוחנו לרקראת השנה הבאה עלינו לטובה.
המועצה הדתית רמת גן נערכת למעמד 'הקהל' בעיר. פרטים יבואו בהמשך.
ובעזרת ה', במעמד שהוא זכר למצוות הקהל, נוכל בעיקר לעורר את הרצון והחיבה לשלמות אליה אנו מייחלים של מקדש בנוי במקומו ועם ישראל כולו שלם בעבודתו ובחיבור שלו לה', במהרה בימינו, אמן!
