מערכת המומלציםשריון של צב, קוקה קולה ומשחות מגללי תנינים – כך הפכו אמצעי המניעה למהפכה של המאה ה-21
מאמר דעה, מאת: פרופ' דניאל זיידמן
יחסי מין הם חלק חשוב בחיי הפרט והאנושות כולה. בין בני האדם, בניגוד לחיות, יחסי מין מתקיימים הרבה יותר פעמים להנאה ולסיפוק היצר המיני, מאשר כניסה להיריון. לכן, לאורך דורות חיפשו, יגעו ומצאו דרכים לקיים יחסי מין תוך מניעת היריון לא רצוי, ותרו אחר אמצעי מניעה אופטימליים.
ההיסטוריה של אמצעי המניעה כוללת בין היתר תעוזה, טיפשות, היגיון שבריאותו מוטלת בספק ולא מעט כישלונות. מנגד, לולא הטכנולוגיה, הפמיניזם והכסף שהיו מוכנים להשקיע אנשים פרטיים, רק כדי לזכות בהנאה נטולת חשש, הובילו לאחת המהפכות החברתיות החשובות של המאה ה-21 ולפיתוח אמצעי המניעה בהם אנו משתמשים כיום.
מצמר גפן ועד שריון של צב
הרצון של אנשים למנוע היריון מתחיל כבר מראשית ההיסטוריה המתועדת. האימהות המייסדות של הפמיניזם במאה ה-19, שחששו מגידולה הטבעי של האוכלוסייה ומצפיפות עתידית, דגלו בשיטה הבטוחה למניעת היריון – והוא פשוט להימנע מקיום יחסי מין.
ילידי ניו זילנד נהגו לסרס חלק מהבנים, כדי להימנע מפיצוץ אוכלוסין באי צ'אם הצנוע שאינו יכול לפרנס את ההמונים.
באותה השיטה השתמשו גם מי שניצחו במלחמות בעת העתיקה על אלו שהובסו, כאמצעי למנוע ריבוי טבעי של האויב.
בספר בראשית מתועד השימוש הראשון במניעת היריון, הלוא הוא המשגל הנסוג, כאשר אונן בנו של יהודה סירב לייבם את תמר, אלמנתו של אחיו הגדול, מחשש כי הנולד יבזוז ממנו את הירושה.
בימים בהם הדעה הרווחת הייתה כי אישה בהיריון שמקיימת יחסי מין עלולה להיקלט שוב, כך שעובר אחד עלול למחוץ את אחיו, נהגו להשתמש בצמר גפן שהוכנס לנרתיק כדי שישמש ספוגית למניעת היריון.
הגמרא מזכירה אמצעי נוסף, אומנם לא יעיל אך משעשע, והוא תנועות נמרצות של הליכה, ריצה ואף התהפכות לצד מיד עם סיום קיום יחסי המין במטרה לפלוט את הזרע מהגוף.
הקונדום, בגרסאות הפרימיטיביות שלו, היה מוכר כבר באלף השני לפני הספירה ויוצר מרקמות מעובדות של בעלי חיים, כגון: שלפוחית השתן של חיות בית, מעיים, עור ואף שריון של צב. גם כשהומצא הקונדום הגברי מחדש במאה ה-17 הוא היה לא פחות הזוי ועשוי מהחומר הדק והזמין ביותר בזמנו – מעי של כבש. עם המצאת הגומי ואחר כך הלטקס נוצר הקונדום של היום.
חכמים מצריים ורופאים הלניסטים המליצו על משחות מגללי תנינים ודבש, וכן שיקויים שכללו יין, חומץ, מלחי עופרת, שמן ואפילו רוק גמלים כקוטלי זרע בטוחים.
לפי המסורת היהודית, עוד משחר האנושות, אמצעי מניעה לאישה דרך הפה כונה 'כוס של עקרין' – משקה שנחשב לגלולה הנוזלית הקדומה והכיל שרף, עשבים ומינרליים.
לפי המיתולוגיה היוונית, נחטפה אלת האביב פרסונה לשאול, שם סירבה לאכול דבר מלבד גרגרי רימון. תפריט זה הביא לאבדן הפוריות במשך החורף, ואכן רימון הוא אחד מאמצעי המניעה העתיקים.
ואם זה לא מספיק, בימי הביניים נשים נכנסו למיטה עם אשכי שועל קשורים לרגליהן. בקנדה של המאה ה-16 לגמו אלכוהול בו הומסו אשכי בונה טחונים, ובסין לפני אלפי שנים, שתתה האישה אחרי הסקס כמה לגימות של כספית, בכדי למנוע הריון.
עד מלחמת העולם הראשונה רבות מהנשים שתו מים שהנפח השתמש בהם לקרר את המתכת שעליה עבד, כנראה בשל העופרת שהייתה במים.
ומי שחיפשו להיות עדכניות יותר רחצו את האזור הווגינאלי שלהן בקוקה קולה, מתוך אמונה שהשילוב של פחמן דו חמצני וסוכר לא יאפשר הריון.
אחריות חברתית
במאה ה-21 לשמחתנו, יש עשרות שיטות נפוצות כאמצעי למניעת היריון, מהן אנחנו רשאים לבחור החל מפיזיים, הורמונליים, טבעיים ועד לשיטות מניעה התנהגותיות.
הזמינות והשימוש באמצעי מניעה מהימנים הולך וגובר ממספר סיבות – נשים וגברים שבוחרים לא להיות הורים יכולים להימנע מהריון לא רצוי בצורה יותר מוצלחת בעזרת אמצעי מניעה אפקטיביים יותר. האישה ההטרו-סקסואלית הטיפוסית בעולם המערבי בוחרת להיות בהיריון רק לתקופה קצרה מתוך כל משך חיי הפוריות שלה. כך גם ניתן להגביל ולתכנן את גודל המשפחה בניגוד לעבר, במיוחד נשים המעוניינות לשלב בין משפחה וקריירה הופכות להיות תלוית באמצעי מניעה.
הפרשת הפרוגסטרון והאסטרוגן על ידי השחלות התגלתה בשנות ה-30. מתן הורמונים אלו בצורה ישירה הייתה בעייתית, שכן הורמונים טבעיים אלו מתפרקים מהר ברוק ובקיבה, וכך נמנעה ספיגתם היעילה ממערכת העיכול למחזור הדם. במחקר שנמשך משנות ה-30 ועד לשנות ה-50 הצליחו לייצר הורמונים סינתטיים שיגיעו למחזור הדם, ובשנות ה-60 אלה יצאו לשוק בצורת גלולות.
ב-1960, לאחר שנים של השקעה מצד מדענים בתמיכה של פמיניסטיות פעלתניות, פותחה הגלולה שמאפשרת לאישה להיות אחראית לגופה ולתכנון חייה ומשפחתה. למעשה, מאז שהאישה הכניסה את הגלולה לחייה היא גם הכניסה את היכולת להתמקצע ואת האפשרות להינשא בגיל מאוחר יותר.
הגלולות נחשבות לבעלות יעילות ובטיחות גבוהות. החומרים הפעילים העיקריים בגלולות הם הורמוני המין הנשיים – אסטרוגן ופרוגסטרון. הפרוגסטרון פועל על המוח, ומעכב את הפרשת הגונדוטרופינים וכך נמנע הביוץ. האסטרוגן מסייע לפרוגסטרון במניעת הביוץ. הפרוגסטרון פועל גם לשבש את השינויים שנדרשים לקליטת הביצית המופרית ברירית הרחם.
בגרסאותיהן הראשונות, הכילו הגלולות מינון של אסטרוגן סינטטי הגבוה עד פי 10 לעומת המינון המקובל כיום. אולם, לאחר שהתגלו תופעות לוואי, בייחוד נטייה להיווצרות קרישי דם בכלי הדם, והיות שלא נצפה הבדל מבחינת היעילות במניעת היריון, החלו להוריד את המינונים בהדרגה עד למינונים הנמוכים המקובלים כיום.
הבשורה של דור הגלולות החדש היא אסטרוגן 'טבעי' כמו זה המיוצר על ידי השחלות, ופרוגסטוגן חדש ויעיל במיוחד בדיכוי הביוץ, NOMAC.
היתרונות באים לידי ביטוי במחזורים קצרים וקלים יותר, הפחתת דימומים, קיצור התסמונת הקדם וסתית והקלה בתופעות הלוואי.
לסיכום, אמצעי מניעה הם סדרה של המצאות שהתחילה לפני 13 אלף שנה ואינה מסתיימת גם בימינו, כי היכן שקיים צורך קיימת גם החשיבה המקורית.
פרופ' דניאל זיידמן, עובד באגף הנשים שבמרכז רפואי שיבא, תל-השומר