מחשבה שישית על אוכל אמיתי – שיהיה משביע

שובע הוא כנראה הדרישה הבסיסית ביותר מאוכל, אולם בדומה לדרישה שהמזון יהיה טעים, גם כאן מתגלה מורכבות גדולה כאשר מעמיקים חקר

הנה כמה שאלות שיכוונו אותנו:

מהו שובע? האם הוא איתות של הגוף, העומד בפני עצמו, או שהוא השם שאנחנו נותנים להיעדר רעב?

ומהי תחושת שובע רצויה? האם היא כובד, מלאות, או שמא קלילות נטולת מצוקה?

פעמים רבות עולה השאלה בנוגע לשובע כך – "את מלאה?" ובכן, מלאות אינה שובע. מלאות היא מלאות, משמעה שאין עוד מקום לשום מזון נוסף. לפעמים בגלל המלאות אין מקום גם לשום פעולה נוספת, או מחשבה או רגש.

כאשר הגוף מאותת על רעב ראשוני במן כיווץ קטן של הבטן, התחושה נעלמת כמעט ברגע שבו מתחילים לאכול. ביטול הרעב הוא תחילת השובע, ואפשר להמשיך לאכול עד שהתחושה הזו מתבססת היטב אבל לפני שהיא הופכת לסוג של הכבדה.

שימו לב לפרדוקס המוכר – בעולמנו העמוס והמהיר, קשה מאוד לאכול כך, רק עד כדי ביטול הרעב. חלק ניכר מהאוכל שאנחנו אוכלים נועד לשמור את תחושת היעדר הרעב שלנו לשעות ארוכות שבהן אין לנו אפשרות לאכול בגלל שלל עיסוקינו. אולם בפועל, אכילה עודפת משתקת אותנו ומקטינה את התפוקה שלנו לפרק זמן לא מבוטל כך ששכרנו יוצא בהפסדנו.

תחושת השובע שלנו יכולה בקלות להשתבש כאשר אנו אוכלים אוכל שאינו אמיתי.למשל, כאשר אוכלים מזון מבושל פחמימתי (פסטה, אורז, אטריות, תפוחי אדמה) קשה יותר לשים לב לתחושת השובע. הטעם העז והתחושה החמה מפתים לאכול יותר מהדרוש.

כאשר אוכלים גלידה, הקור העז שלה מאלחש את הטעם המתוק העז שלה, וקשה יותר לשים לב מתי די.

על אף שברוב המקרים קיימת מודעות לכשלי השובע הללו, לעתים נדירות מאוד אנו מצליחים למנוע את השיבוש שהם יוצרים. מסיבה זו מוטב לאכול אוכל אמיתי, שאינו משבש את השובע, ולא להעמיד את המערכת מול ההתמודדות הזו לעתים תכופות מדי.

נקודה נוספת קשורה לא רק לרעב עצמו, כאיתות איכותי (יש/אין צורך באוכל) אלא גם לשאלה למה בדיוק אנחנו רעבים? מה נדרש?

כולנו חיים בתרבות שבה שובע הוא מצב מתמשך, עדיף זמן רב, שבו מערכת העיכול שלנו אינה משדרת דבר. באופן אישי אני מעדיפה לחיות במצב הפוך לגמרי, שבו מתרחש דיאלוג עדין ונעים ביני לבין גופי, שכולל כמה שיותר איתותים מסוגים שונים, והרעב ביניהם.

בחירה כזו מעודדת את הרעב לדייק, כך שבמקום שהגוף ישלח את האיתות "אני רעב", מתקבל האיתות המתוחכם יותר – "אני רעב ל…"

חשיבותו בכך שהוא משקף את הצורך של הגוף בסוג מסוים של אנרגיה או בויטמינרלים מסוימים, במקום לומר משהו מגושם וכללי השולח אותנו לחיפוש.

כך, הרעב הופך לאיתות בשירות הצרכים העדינים, ותחושת השובע הופכת ממשהו שמשתיק מצוקה כללית למשהו שמאותת על סיפוק של צורך.

מאמר זה הוא השישי בסידרת "אוכל אמיתי". קדמו לו מאמרים על אוכל טעים, מותר, מספק, פשוט ומחליק. המאמר הבא יעסוק באוכל אמיתי כאוכל עצמאי (אל תספרו עדיין למס הכנסה).