tzilipwבהגדה של פסח נכתב כי פעולת האלוהים היא ביד חזקה, בזרוע נטויה, במורא גדול, באותות ובמופתים. לפעמים נדמה לי כי אנשים הרוצים לשנות את התזונה שלהם מתבלבלים לחשוב שגם הם – אלוהים
יום אחד הם קמים בבוקר, ומתחילים להפעיל כלפי עצמם יד חזקה – לא סוכר, לא עוגות, לא חטיפים, לא קפה. ומה שכבר מותר, מותר במשורה ותחת הגבלות כבדות: ורק בתנאי ש…, רק פעם ביום או פעם בשבוע, אחרי שהיינו טובים במיוחד.
מראש הם מחליטים גם על הזרוע הנטויה, המענישה על החטאים בייסורי מצפון, הלקאה עצמית, בושה ואשמה, על כל גלישה מכללי היד החזקה.
כל אלו מביאים אותם לכדי מורא גדול מפני כל מה שלא בדיוק מסתדר בתסריט הזה, ועל אף זאת – הם עדיין מצפים שבאורח פלאי, באותות ובמופתים, התזונה שלהם תשתפר פלאים והם יהפכו לאנשים חדשים.
תגידו, זה נשמע לכם הגיוני?
לא עדיף להשאיר לאלוהים להיות אלוהים, וכאשר אנחנו רוצים שינוי לזכור את היותנו בני אדם?
בפסח הזה אני מאחלת לכם חירות אמיתית.
במקום כללים, איסורים, ענישה עצמית, פחד ונהייה אחרי ניסים ונפלאות, הנה מתכון שבאמת מצליח בכל תנור.
ביד רכה – הפעילו חמלה כלפי הקשיים שלכם. כאשר אתם חושקים במזון שאינו מדויק עבורכם זיכרו לחייך.
בזרוע מלטפת – אם אכלתם ארוחה אחת שאינה מתאימה לכם, זיכרו שהגוף שלנו לא מתוכנת מחדש אחרי כל ארוחה, אלא רק אחרי כברת דרך משמעותית שיש בה מגמה בולטת וברורה.
באהבה – דרך שמלווה בפחדים היא דרך שתסתיים במהירות. אף אחד מאיתנו לא רוצה לצאת למסע עם פחד בתרמיל. החליפו את הפחדים שלכם באהבה – לעצמכם, לגופכם, לאוכל טוב ואמיתי.
באיטיות – הבריאות שלכם אינה משתנה כהרף עין ומעשי ניסים הם נדירים. שינויים שנועדו להישאר מתרחשים לאט ומאפשרים למערכות שלנו להסתגל אליהן בנחת.
במודעות – הישארו ב"כאן ועכשיו" שלכם. העבר כבר עבר, והעתיד טרם הגיע, ומכאן שאין טעם לעסוק בשניהם כאשר אתם רוצים לשנות משהו מהותי בחייכם כמו התזונה.
התבוננו בתשומת לב בארוחה המונחת לפניכם והתייחסו אליה כעולם ומלואו.
זו שקדמה לה כבר אינה מעניינת, וגם אם היא היתה גרועה ממש, היא בעיקר – הייתה.
בליל הסדר הבא עליכם לטובה אתם יכולים להתחיל מחדש את המסע האמיתי לחירות בתזונה שלכם – חירות מכללים נוקשים, חירות מעונשים עצמיים, חירות מקולות חיצוניים, חירות להזין את עצמכם היטב בכל רגע מחדש.