רחל קשת, מתגוררת בזיכרון יעקב, אם לשישה, שחקנית תיאטרון.
רחל מריצה במקביל שלוש הצגות מוצלחות ברחבי הארץ ואפילו הספיקה לעמוד ביעד שהציבה לעצמה: פתיחת בית הספר למשחק בזיכרון יעקב.
"למדתי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. בעבר שיחקתי וביימתי בפסטיבל עכו ובתיאטרון עכו הקמתי תיאטרון עצמאי – כרגע מופיעה עם שלוש הצגות בכל רחבי הארץ, כל ההצגות שיצרתי הן הצגות שקשורות לנפש האדם ועוסקות בדילמות חברתיות נוקבות" עליהן היא מספרת לאתר שלנו.
בשביל רחל קשת, החיים מלאי אתגרים. אם לגדל ילד אחד זו משימה מאתגרת, לגדל שישה זו משימה מאתגרת עוד יותר ובין הסעה לגן והכנת ארוחת צהריים, עובדת רחל ברצינות רבה על ההצגות שהיא מריצה ברחבי הארץ. כולן עוסקות בנושאים רגישים בחברה, כולן מציבות לקהל מראה מול העיניים.
ההצגה הראשונה עוסקת בפגיעה מינית, השנייה בהתמכרות לפייסבוק והשלישית בנושא שעליו כמעט ולא מדברים הריון ולידה. קשת לא עוסקת בתיאטרון במובן החיצוני שלו בלבד כמו התעסקות בתפאורה או תלבושות. אלא בעיקר ביכולת ביטוי מבפנים החוצה. הנושאים כנראה מעניינים את הקהל כי הוא מצביע ברגליים ומגיע להצגות. כך למשל היא הופיעה החודש במסגרת פסטיבל תאטרון תמונע עם ההצגה 'ותהר ותלד' והצליחה למלא את האולם במבקרי תיאטרון תל אביבים שהסתקרנו מהנושא ומהאישה הלא שגרתית שהופיעה למולם.
כבר חמש שנים היא מתגוררת בזיכרון יעקב, ולאחר חמש שנים של פגישות מזדמנות עם קהילה מקסימה, היא החליטה להיענות לאתגר, ולהביא את התיאטרון אל תושבי זכרון יעקב. לא מדובר בחוג דרמה אלא בבית הספר לכל דבר אליו יגיעו יוצרי תיאטרון נוספים להעשיר את התלמידים בכל תחומי היצירה. כשהמטרה היא בסוף לייצר הצגה מקצועית לכל דבר כולל תאורה תפאורה וכל מה שתיאטרון שמכבד את עצמו יודע להציג לקהל.
"ההחלטה לפתוח את התיאטרון לא הייתה פשוטה, חששתי שאולי הורים מעדיפים לשלוח את הילדים לחוגים ולא למקום שבו הם נדרשים למחויבות גדולה יותר, לשיעור הראשון נרשמו שני תלמידים בלבד, מה שהגביר את החשש שלי, אבל החלטתי שלא משנה כמה יגיעו, בית הספר יפתח. ולמזלי הרב, חודשיים מאותו שיעור ראשון אנחנו עומדים עם ארבעה קבוצות של גילאים שונים בתפוסה מלאה, עם תלמידים שיוצרים יצירה מקורית"
קשת מאמינה שיצירה מקורית לא נולדת במקומות שהם חלק מהמיינסטרים כמו בתל אביב אלא דווקא ממקומות שיש להם ערך מוסף, כמו למשל זיכרון יעקב, ולהוציא מכאן בשורה תרבותית שיכולה בעתיד להשפיע על החברה הישראלית, לא נראה בשבילה כמו חלום אלא יותר כמו מציאות שניתנת להגשמה. "תראי למשל את העיר שדרות, שם החליטו שמשקיעים במוזיקה של בני הנוער, עד עכשיו יצאו משם קרוב לשמונה להקות מוכרות וזמרים כמו קובי אוז, כנסיית השכל ועוד"
אומנות התיאטרון משלבת בתוכה מיומנויות שונות – משחק ובימוי, תפאורה עבודה עם קול עבודה בתנועה, עבודה עם טקס ויכולת לאלתר, עבודה עם פרטנר וגם להיות מסוגלים להיות לבד על הבמה. לקראת חנוכה ייתקיימו מפגשים פתוחים ומופע ראשון, לקראת ט"ו בשבט התיאטרון כבר יתחיל לעבוד על ההפקה הגדולה.
"אני מאד מאמינה במפגש עם קהל, תיאטרון קורה רק מתוך המפגש בין יוצרים לבין קהל, ההתרגשות, המתח התשוקה היכולות – הכול – בא לידי ביטוי בהכנה במהלך החזרות ובמופע עצמו, התיאטרון הוא כלי מגבש ומעצים ומאד.
כל שחקן עובר תהליך מאד משמעותי של העצמה, והיכולת לעמוד מול קהל – עוזרת בכל תחומי החיים גם מחוץ לאולמות התיאטרון. היכולת לעבוד בקבוצה, להיות קשובים ורגישים לשחקנים האחרים בקבוצה – זו גם כן מיומנות מאד מעצימה ומעשירה לכל תחומי החיים".