רוני שקדיהשיר שפותח את האלבום "הייאוש תמיד כאן (כשאתה זקוק לו)" של אמרי כהן מתחיל בהתנשפויות שלרגע נשמעות מוכרות, אבל את ה"יקירתי, חמקתי מבין זרועותייך" של אסף אמדורסקי מחליף המשפט "זה זמן רב שאני מנסה לנבא את מותי; והלוואי ויכולתי רק למות מוות צנוע ופתאומי ולא להתפוגג באיטיות". זוהי איננה מטאפורה לאבחנת רופא שכתובה שחור על גבי לבן והיא זו שמכתיבה את המציאות: אמרי, מוזיקאי בן 34 מנתניה, שחלה לפני חמש שנים במחלת ניוון שרירים נדירה ותורשתית בשם "מג'דו ג'וזף" המובילה לכליאת נפש בריאה בתוך גוף חולה.
קצת על האלבום
כמי שנאלץ לחוות את המחלה הנוראה שוב ושוב דרך בני משפחה קרובים (אבא, אח צעיר, דוד, סבא ועוד), עם הופעת התסמינים הראשונים, אמרי ידע שזמנו קצוב ושעליו למצוא דרך להתמודד עם העתיד לבוא. הוא הקדיש את כל כוחותיו האוזלים לכתיבת שירים כואבים, חשופים, שירים של מי שאין לו מה להפסיד. באלבום הזה הוא מדגים מעולה את החוק השלישי של ניוטון הטוען כי במאבק בין שני גופים, כח ההתנגדות שמפעיל הגוף ה"מותקף" זהה בעוצמתו לכוח המופעל עליו. כאן המאבק הוא בין גוף האדם שמאבד חיוניותו לבין הנפש שהזעקה שלה גוברת בניסיון לבטא את עצמה כל עוד היא יכולה. במלחמה הזו אמרי בוחר לא לייפות את המציאות, אבל הניצחון הגדול הוא של הנפש, שתשאיר עקבות גם כשהגוף יחדל מלתפקד.
קצת נחמה
זהו לא אלבום אופטימי. נכון, יש בו רגעים של נחמה, אבל יש בו גם הרבה אמיתות שמישירות מבט אל הכאב ובמקום לדחוק אותו הצידה, הן שמות אותו בקדמת הבמה. כל אחד מהשירים מתאר התמודדות יומיומית. מחוסר הוודאות ממה שעתיד לבוא (זה זמן רב) לפחד לאבד את הקול (גמגום). מהקושי לקיים זוגיות בה לא ברור אם הכוח שמחזיק אותה הוא רחמים (חופשייה לעזוב) לבדידות שנובעת מזה שאתה האדם היחיד שמחזיק את התחושות הקשות ויודע איך זה מרגיש (הנה זה מתחיל). יש גם חשבון נפש, פחד ואשמה, ולבסוף – נימה קצת אופטימית.
שיר ניצחון
מדובר בשיר ניצחון הנפש על הגוף, שבאופן לא מקרי חותם את האלבום ומזכיר: אמנם ניוטון צדק, ואמנם קילו נוצות וקילו ברזל שוקלים אותו הדבר, אבל אחרי שהמלחמה נגמרת, גם כשהגוף חדל מלהתקיים – המוזיקה נשארת וממשיכה לנשום. המפיק המוזיקלי תומר כץ (D Fine Us) עיבד וגיבש את השירים לכדי אלבום קונספט שלם, והיוצרת דניאלה תורג'מן (ארמון, Tiny Fingers) סייעה בשיוף השירים.
האזנה לאלבום המלא בקישור הבא