20 שנים לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין רואה אור הספר "יצחק", אותו חיבר דביר קריב. בגיל 27, קריב שעבד באותם ימים בשירות הביטחון הכללי, חקר את יגאל עמיר, במתקן חקירות של השב"כ.
בספר החדש הרואה אור בהוצאת "ידיעות אחרונות" המחבר מתאר כיצד התנהג עמיר בערב הרצח ומשיב על השאלות שהציקו ועדיין מציקות לחברה הישראלית, כמו למשל האם כישלון השב"כ כלל בתוכו גם כשל מודיעיני? האם בוצע בשב"כ תחקיר הפקת לקחים לרצח? האם היה אישור רבני לרצוח את ראש הממשלה? האם היתה קונספירציה לרצוח את ראש הממשלה?.
והנה קטע קטן ומצמרר מהספר:
על כיסא קטן הוא ישב. שותק ומחייך. עדיין לבש את הטי-שרט הכחולה, "מחופש לשמאלני", כפי שאמר בהמשך חקירתו. צריבת מבטו לעברי השאירה בי צלקת שרק לאחר שנים רבות הגלידה. "פחדת?" שאלתי אותו, בעודי נאחז במשקוף הדלת . "פחדתי מאוד," ענה בטון רציני. הופתעתי. הרוצח שתק שניות ספורות והמשיך בחיוך ציני: "כן, פחדתי מאוד… פחדתי מאוד לא להצליח!" הוא לגם מהקפה ופרץ בצחוק. מי היה מאמין שהוא יצחק? "לא הבנת את שאלתי," אמרתי. " האם לא פחדת למות?". "זה לא רלוונטי אם אני חי או מת! ההבדל היחיד הוא בסך הכול 40 שנות לימוד בכלא," אמר בארשת מתפלספת, "לעומת ההבדל החשוב, שהוא ההבדל בין הצלחה לכישלון. בין אסון לאומי להצלת עַם ישראל".