ניגוניך אבי

'ניגוניך אבי' הוא סרט על עבודותיה של האמנית מזלית חצרוני טביב שרבות מהן כרוכות סביב דמותו של אביה, ימי תשרי הם הימים שאהב יותר מכל

כתבתו של ישראל לנצ'נר
צילום: נתן ברוך

מזלית חצרוני טביב היא אמנית הוליסטית, אינטגרטיבית, רב תחומית ורב ערוצית". כך מגדירה אותה ד"ר דליה הקר אורון במבוא לקטלוג 'שמע' "בעבודותיה היא מגוללת לפנינו בשלל גוונים את גווילי חייה כפרט ואת גווילי חיינו" ככלל בני ישראל".
"האמנית מחברת בעבודותיה את כל המרכיבים של אמונתה, משפחתה, נשיותה, מורשתה וארצה כמעשה רקמה למכלול קוהרנטי. היא מציגה מסורת מול קדמה, בעיה מול פתרון ופירוד מול אחדות. היא נותנת ביטוי חזותי לנרטיבים החבויים והנגלים של החיים בארץ ומנציחה אותם בדרכה האמנותית".

מזלית היא אמנית בעלת מסר ושליחות". כך אומרת עליה האוצרת אילנה צמחוני " "היא קשורה בכל נימי נפשה למקום שבו היא חיה נושמת ויוצרת. משתמשת רבות בקטעי מקרא ותפילה, מנציחה ביצירותיה את בני משפחתה בהדפסי צילומי דיוקן , במחווה של אהבה" והכרחיות הזיכרון. דמיונה הפורה ושליטתה באמצעים ובחמרים מכתיבים לה את השימוש באמצעים אמנותיים רבים ומגוונים, טכניקת ההדפס הרשת, ציור חופשי, מיצבים, אותם היא בונה בשימוש בחומרי יום יום שונים, למן קופסאות הקרטון, כיסא שבור, מגירה וכלים לשימוש יומיומי, השייכים לאביה החולה, היא משתפת אותנו באהבת ודאגתה… אי אפשר להתעלם מהידע הבא בתערוכתה לידי ביטוי הן בשימוש בחומרים, במחברים הצבעוניים והן בזיקה למתרחש באמנות המקומית והעולמית".

ספרי לי על הבית
ה"בית" הוא הנושא המרכזי בעבודותיי" משתפת מזלית " דרכו אני מבטאת את אהבתי לארצי ולעמי, אך גם את החשש הגדול לקיומינו כאן בארצנו הצעירה והמתחדשת. דאגתי זאת מתבטאת בקריאה לעזרה ולתיקון ע"י הסולם שהוא מוטיב מרכזי בעבודותיי. הסולם מחבר בין העם ליושב במרומים לקב"ה. בעזרתו אני מקווה לקריאה ישירה לבורא עולם לסייע למנוע את רוע הגזירה להפר עצת הקמים עלינו מבית ומחוץ.
ה"בית" הוא גם הבית הפרטי האישי שמתחיל מאמי ומנשות המשפחה ואני הקטנה לעומתן ובנות המשפחה הצעירות ואת אבי הגבר המזרחי התימני שמפרגן ומכבד את נשות המשפחה. אבא שאוהב מכבד ומעריץ את אשתו. וכאן באה העבודה 'אשת חיל', מזמור שאומרים בערב שבת.

אחרי יצירה על עבודות רבות גדולות מהחיים של נשות המשפחה. מאז שאבא חלה באלצהיימר, זהו ניסיון קשה ביותר לחולה ולמשפחתו, התחלתי עם הספירלות עם המילה אלצהיימר כמנטרה, עם מוח האדם שמסתעף כעץ החיים בערבוב מה קודם למה.

מה אפיין חזותית את אביך?
מה שהכי אפיין חזותית את אבא זה קודם כל החיוך הנצחי על שפתיו ובעיניו מבט שובב. אני זוכרת את אבי גבר חזק רכוב על אופניים. לכל מקום אבא נסע על אופניים. והמילה האחרונה שנשארה לו לפני שהפסיק לדבר זה המילה 'אדנוי' שם ההוויה! אבא אדם מאמין בכל רמח אבריו, שסביב בית הכנסת מתנהלים חייו. אחרי אירוע מוחי נפגע דיבורו והתחיל לגמגם.. ולאט לאט הפסיק לדבר. ועדיין לא הבנו מה קורה. כל יהודי תימני יודע לעלות לקרא בתורה והנה אבא שלימד תלמידים לקריאה בתורה פתאום טועה ומתבלבל במילים… כולם מתקנים לו. המעמד הבסיסי שלו נפגע. ואני חושבת לעצמי על מה שעובר על אבא על הצער הרב הכאב… אבא הפסיק לדבר אך מילה אחת הוא זעק בכל כוחו לכל תשובה וזה 'אדוני'!!! זו =זעקה מכל הלב! שבר! על אובדן הדיבור והזהות. הכאב והחולי.ולכן בעבודותי אני מדפיסה את שם ה' למרות שלא נהוג לכתוב את שם ה' המלא. אנשים דתיים לא נוהגים לעשות זאת ואולי זה נחשב לחילול הקודש, אך רק כך יכולתי לבטא את הכאב והזעקה שלו שלי שלנו.

מה מאפיין את העבודות שלך?
העבודות שלי הן כסיעור מוחין , בתהליך העשייה עולים הקשרים רבים ושונים, העבודות נעשות לאורך זמן, ובכל הזמן הזה הרעיונות החיבורים ההקשרים נוצקים לתוך העבודה ולכולם יש מקום. ולכן ככל שמסתכלים עליהן רואים יותר ויותר הקשרים. הם מופיעים בשכבות וצריך לקלף או לחדור פנימה כדי לראות את כל המשמעויות.

מודע בחרת להציג את הסרטון דווקא בחודש תשרי?
מאד מתאים להקרין את הסרטון 'ניגוניך אבי' בחודש תשרי, חודש שאבא אהב והתרגש בו במיוחד. הקפיד להשכים לאמירת סליחות ולכל התפילות. אבא השתדל מאד להדר במצוות, דאג שיהיו לו ולבנו את ארבעת המינים הכי שווים ומפוארים. מה שיכול היה גידל בגינתו.

אבא דאג שבביתנו יהיה שפע של תוכן ושל חומר, כמו אוכל טוב בשפע ובגדים חדשים ספרים מתאימים כדי שנרבה חוכמה וידע שהרגיש שאינו יכול להעניק לנו, שכן אבא הגיע לארץ יתום, ולא זכה ללמוד בבית הספר. בתימן למד לקרא והצטיין בקריאה בתורה על כל טעמיה. פה בארץ השתדל מאד לרכוש ידע אך בעצם עול פרנסת המשפחה על כתפיו… ומזה חיינו בכבוד.

ספרי לי על חווית תשרי אצלכם בבית
בבית הרגשנו את האנרגיות של קדושה והכנה לקראת החגים המשמעותיים האלה מאבא וגם מאמא. אבא גם היה מוקד משיכה לכל בני המשפחה וחברים, לכן כולם הגיעו לביתנו לג'עלה (ישיבה עם כיבוד עשיר של תמרים ומיני 'קלויות' וכמובן לשירה תימנית מתוך ה'דיוואן' של ר' שלום שבזי… מידי שבת נשמעה שירת תימן מבתינו הקט ובחגים השירה והמפגש לבש אופי חגיגי ועצום במיוחד… ואבא שתמיד האיר פנים והחיוך הקורן אף הוא האיר את פניו תמיד זרח מאושר עילאי.

עד שחלה במחלת האלצהיימר הארורה וחטף כמה אירועים מוחיים… שהביאו לקשיים בדיבור עד להפסקת הדיבור. לאבא זה היה קשה ביותר. הוא כעס וזעם על שכך קרה לו. לילה אחד אימי מתעוררת ולא רואה את אבא שוכב במיטה, חיפשה ביחד עם המטפל את אבא ללא הועיל הזעיקו את השכנים חיפשו ברחובות השונים ללא הועיל. עד שמישהו החליט להציץ בבית הכנסת והנה אבא יושב בחושך לבדו, מתייחד עם בוראו ועל שפתיו המילה היחידה שנותרה לו 'אדנוי', 'אדנוי'… כשהתחיל אחרי אירוע מוחי לגמגם כשעלה לתורה לא הבנו מה קרה לו. אבא האיש המכובד שלימד את כל ילדי השכונה טעמי מקרא בחינם במסירות אין קץ מתוך מסירות ושליחות. פתאום מגמגם ואח"כ גם מתבלבל בשורות ובמילים. וכולם כפה אחד מתקנים אותו כפי שנהוג בבתי הכנסת התימניים. זהו שבר גדול לגבר! אז הוא מצא לו זמן אישי לתפילה אישית עם הקב"ה… רגליו תמיד נשאו אותו באמוק לבית התפילה. והנה הוא יושב בלי שעין של איש תראה אותו ולא תוכל ללעוג לו… זה סיפור שכל כך מתאים להביא בחודש תשרי כמו אותו ילד אילם ששריקתו היתה תפילתו… הציבור הפשוט לא תמיד מבין…

מזלית חצרוני טביב חברה באגודת הציירים והפסלים חיפה. חברה בעמותת האמנים של נתניה ואמני כפר סבא.
הציגה בתערוכות קבוצתיות רבות ובתערוכות יחיד חשובות ורבות בארץ: 'אחרי האינתיפדה' בגלריה 'יפת 28', 'הבית' אוספת רגעים…' בגלריה אריאל, 'אלהים' בבית האמנים אלחריזי ת"א, 'שמע ישראל' ב'צוותא' ת"א, 'הבית' בהיכל התרבות נשר, 'אני והפוליטי' בדניה חיפה, 'תהודת/תעודת זהות' בית האמנים חיפה, 'מחול ש דים' בבית האמנים חיפה, 'מחול=חיים' היכל התרבות פתח תקווה, 'מחוללות' בגלריה על הצוק בנתניה, תערוכת פרס ראש העיר לאמן המצטיין, 'מעגלים' בהיכל התרבות כרמיאל, 'אבא' בגלריה ARTמבט בכפר סבא שהביא להכנת הכתבה בסרטון 'ניגוניך אבי' ע"י הטלוויזיה הקהילתית בכ"ס. בימים אלו מציגה תערוכה במוזיאון גוש קטיף.