פרשת השבוע 'שופטים' נפתחת בציווי להקים את הרשות השופטת והרשות המבצעת, ומפנה שורה של ציוויים שנועדו לאפשר חיים תקינים תחת מערכת אכיפת חוק ראויה.
אחד מהעקרונות הוא שיש למנות שופטים ושוטרים שידונו על פי דין תורה, גם בחוץ לארץ (בכל מקום שהיהודים מתיישבים), ולא להביא את הנידונים להשפט בארץ ישראל.
הסיבה לכך קשורה לכלל אחר לפיו "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"- על מנת לשפוט אדם אחר, חייב השופט להבין ולחוש את החשוד. שופט שחי בארץ ישראל, שבה יש ליהודי כוחות רוחניים מיוחדים שמסייעים לו ללמוד תורה ולקיים מצוות, לא יכול באמת להבין ולשפוט אדם שחטא בחוץ לארץ.
גם בבואנו לסייע לזולת ביום יום, עלינו להגיע למקומו ולחוש את כאבו, רק כך נצליח לעזור לו באמת להגיע למקום טוב יותר.